|
|
המועצה
לשימור מבנים ואתרי התיישבות ועדת
דרום- בתים פתוחים |
בית עארף אל עארף
עארף אל
עארף היה היסטוריון ועסקן ציבורי, שכיהן כמושל נפת העיר
בשנות
השלושים של המאה העשרים, וכתב סדרת ספרים על ערביי הארץ.
הוא בנה
את ביתו הפרטי, בין השנים 1937 – 1938, מאבן מיוחדת,
אדמדמה,
שהובאה מאיזור ירושלים. מסגרות הפתחים והכרכובים בנויים
אבן לבנה,
שהיתה מקובלת בבתי הערבים האמידים בירושלים.
לאחר שעזב
עארף אל עארף את באר-שבע, ב – 1939, הושכר ביתו
למגורי
אישים רבי מעלה במינהל הנפה ובמשטרה.
כשכוחות
מצרים שהו בעיר התגורר כאן המפקד הצבאי המצרי
ולאחר
כניסת כוחותינו – שירת הבית את משרדי הממשל הצבאי.
במשך מספר
שנים שימש הבית כשקמית וכעת הוא פנוי ומיועד לשימור.
ביתו של עארף אל-עארף
מתוך הספר "באר שבע ואתריה" מאת הוצאות
אריאל, מאי 1991.
בפינה
הצפונית של הצטלבות הרחובות הרצל והעצמאות עומדת חווילה מהודרת, הבנויה
אבן אדומה
ולבנה. כיום פועל בה מזנון של השקם, אך במקורה הייתה ביתו הפרטי של
מושל הנפה
בשנים 1929-1939, העסקן הציבורי וההיסטוריון עארף אל-עארף. הבית נבנה בשנת
1938-1937 באבן אדמדמת ("מיזי אחמר") שהובאה מסביבות בית-לחם או
ירושלים. בשעתו נחשב לבית הנאה ביותר בעיר, גם כיום הוא מרשים עדיין את עין רואיו,
ובולט במיוחד על רקע בתי העיר הישנים, הבנויים אבן מקומית בהירה, הנוטה להתפורר
בקלות. בנייה מעין זו, שהבליטה מסגרות וכרכובים באבן צחורה )"מיזי
חילו"(, הייתה מקובלת בבתי הערבים האמידים בירושלים. אפשר שהאדריכל שתכנן את
הבית היה ערבי ירושלמי. אולי היה זה אנטון ברמכי, שבנה את "בית
תורג'מן", הדומה לביתו של עאוף אל-עארף בפרטים אחדים. עארף אל-עארף נולד
למשפחה ירושלמית מכובדת, למד באוניברסיטת איסטנבול, שירת כקצין בצבא התורכי במלחמת
העולם הראשונה, ונפל בשבי הרוסי. הוא הצליח לברוח ממחנה שבויים בסיביר וחזר ארצה,
וכאן נודע כאחד המנהיגים החשובים של ערביי ארץ-ישראל וכדוברם הפוליטי. כאשר חיפשו
אותו הבריטים בעוון הסתה במאורעות 1920, נמלט לירדן, ומצא שם מחסה בין שבטי
הבדווים, עד שקיבל חנינה. משחזר ארצה, הבינו הבריטים שאדם בעל כישורים כשלו לא יימצא
להם בנקל: ערבי משכיל, יליד הארץ, בעל ניסיון בשרות ממשלתי, גיבור בעיני ההמונים,
ומנהיג פוליטי ופובליציסט מוכר. את קיצוניותו הלאומנית קיוו הבריטים למתן, בעשותם
אותו איש "הממסד". הם התפייסו עמו ומינוהו למשרות בכירות בארץ וכן
בעבר-הירדן. ניסיונו העשיר, ובמיוחד היכרותו עם הבדווים של עבר-הירדן, הכשירו אותו
היטב למשרתו בבאר שבע. הוא הצליח לרכוש את ליבם של הבדווים בנגב ולפזר את חשדותיהם
בדרך מיוחדת. כשהיה מסייר בנגב, היה נושא עמו שטיח תפילה קטן. משהגיע לגבעה כלשהי,
היה פורש את השטיח וכורע להתפלל. הדבר עשה רושם רב על הבדווים, שראו בו "אחד
משלהם " .
כדי למלא
את תפקידו ביתר יעילות החל עארף לומד את מנהגי השבטים וחוקיהם. בשנת
1933 פרסם
את ממצאיו בספר "המשפט בין הבדווים", הראשון בסדרת ספריו על ערביי
הארץ. שנה
לאחר מכן הוציא ספר נוסף, "תולדות באר שבע ושבטיה", המבוסס גם הוא
על
מחקריו. שני ספרים אלה, שנכתבו בבאר שבע, מהווים תרומה חשובה לחקר מנהגי
הבדווים
בנגב. עד היום מעריכים הבדווים את האיש ועבודותיו, ומדברים ביראת כבוד
על
"אבו צופיאן", כפי שכינוהו. ספריו תורגמו לעברית בידי מנחם קפליוק, שעשה
בבאר
שבע זמן
מה כאורחו של עארף אל-עארף. לאחר שעזב את באר שבע, המשיך עארף
לפרסם
ספרים נוספים. בעיקר נודע ספרו בן 1,500 העמודים על מלחמת השחרור
מנקודת
ראות ערבית .
את שני ספריו הראשונים כתב עארף אל-עארף במעון
המושל הישן. עם הזמן
חש הזדהות
רבה עם הבדווים וביקש לבלות את שארית ימיו בעיר. הוא רכש מגרש מעבר
לכביש,
מול מעון המושל, והקים שם את ביתו. הבית מעיד על בעליו: בנוי בהידור רב,
כראוי
לאדם הנוטה להתגנדר בלבושו ולהתפאר במעשיו. הוא יוצא דופן בבאר שבע,
בסגנונו
ובחומרי הבנייה, לא פחות מבונהו. מיקומו במרכז העיר של הימים ההם והיותו
מוקף חומה
נמוכה בלבד, הם ראיה נוספת למעורבות האיש בחיי הציבור. ברם, רק
חזיתו של
הבית בנויה באבן משובחת. הקירות האחרים בנויים בפשטות, מאבן מקומית
רגילה .
הבית השתמר היטב, ואף השינויים החיצוניים שנעשו
בו מועטים. את שטחו
הפנימי
איחדו, הרסו את הקירות של חדרי בית המגורים, סגרו את הדלת שהובילה
מהמרפסת
ל"דיוואן", הוא חדר-האורחים הפרטי של עארף אל-עארף, והפכו אותו
לחלון.
הבית כלל גם חדר בקומה שניה, והייתה אפשרות להוסיף קומה. עארף שאף מן
הסתם
להמשיך ולנהל את ענייני הנפה, אך מאורעות 1939-1936 טפחו על פניו. מחד
גיסא, היה
הוא האחראי לשקט ולסדר הציבורי בנפה. מאידך גיסא, ליבו היה עם אנשי
הכנופיות,
שנאבקו נגד המשטר הבריטי, שהתנגד אז לדרישת הערבים לעצמאות מדינית.
עארף,
שניהל מאבק זה פחות מעשרים שנה קודם לכן, היה מביים תקריות בסתר: הוא
דאג
שיונחו פצצות סמוך לביתו, אך במרחק בטוח, כדי שלא ייגרם כל נזק, וכך נשמרה
תדמיתו
כנאמן הממשל הבריטי. בה בשעה הוא לא מנע מהכנופיות לכבוש את העיר
בסתיו
1938 .
בממשל
גברו כנראה החשדות נגדו, וב- 1939 הועבר עארף לנפת עזה. עארף המשיך
בתפקידיו
הציבוריים גם לאחר שעברה הגדה לשלטון ירדן, ושירת, בין השאר, כראש
העיר של
ירושלים הערבית וכמנהל מוזיאון רוקפלר עד מלחמת ששת הימים. אז פרש
והסתגר
בביתו ברמאללה עד יום מותו. לאחר שעזב את באר שבע, הושכר ביתו של עארף
אל-עארף
למגורי אישים רמי יחס במינהל הנפה ובמשטרה. בבית השתקע המפקד הצבאי
המצרי
בזמן שכוחות מצריים שהו בעיר ב-1948 לאחר כיבוש העיר על-ידי צה"ל, שירת
הבית את
משרדי הממשל הצבאי, ומאז נותר בידי הצבא .
___________________________________________________________
מוכרים את ההיסטוריה מתוך מקומון "זמן
הנגב" של מעריב- 29.5.2003
|
|
בדיוק בשבוע שמירת אתרים נמכר מבנה השק"מית לידיים פרטיות אפרת רוזן * דודו גרינשפן |
בשבוע שעבר חל בבאר שבע, שבוע שמירת
אתרים. בבאר שבע כידוע לא חסרים אתרים
לשימור, בשל ערכם ההיסטורי של מבנים
רבים מתקופות שונות. אחד ממבנים אלה,
הוא מבנה השק"ם, אשר ממוקם בעיר
העתיקה. תחילתו של המבנה בשנות ה-03', עת
החליט קצין המחוז בממשל הבריטי, עראף אל
עראף, לבנות לעצמו בית בעיר. הרבה
דברים השתנו בבאר שבע, אך מבנה
השק"ם הפך לחלק בלתי נפרד מהעיר העתיקה.
בשנים האחרונות, כמו גופים רבים בארצנו,
גם השק"ם הצבאי עבר תהליך של הפרטה,
מבנה השק"ם לא היה נחוץ עוד למשרד
הביטחון והוא הוצע למכירה לעיריית באר
שבע. המבנה נמכר בסופו של דבר לחברת
האחים פרץ לוזון. ד"ר זאב זיוון, מרצה
לידיעת הארץ באוניברסיטת בן גוריון
ומכללת ספיר: "בשבוע שימור האתרים התקיים
יום עיון, בו ראש העיר מר טרנר הודיע כי
עלות המבנה היא כחצי מיליון דולר
ועל כן נמכר המבנה לאדם פרטי. באחת נגוז
המקום העתיק, שמסמל כל-כך הרבה, ללא
ניסיון לגייס תרומות או להפעיל אנשים
שבאמת אכפת להם. כרגע ישנו אדם פרטי
שיכול לעשות עם המבנה ככל העולה על
רוחו, להרוס אותו ולבנות בניין של 12
קומות. אף אחד לא שמע על כך בכלל, אולי
היו מוצאי ם דרך להציל את המקום?
הציבור, ש'אכל אותה', אולי אפילו לא
יודע שאבד לו נכס היסטורי".
תגובת דובר העירייה, אמנון יוסף:
"ביום העיון שנערך הסביר ראש העיר כי
מדובר
בסכום של כחצי מיליון דולר, סכום שעיריית באר שבע עם כל הצער אינה
יכולה לעמוד בו. על כן נמכר המבנה לאדם
פרטי".
האחים פרץ לוזון מסרו בתגובה לטענות כי
"המבנה ישופץ ויחוזר למראהו העתיק
והמקורי. אל המקום יועברו משרדי החברה,
אך ללא פגיעה במראהו החיצוני. חברת
פרץ לוזון ראויה להערכה על מימון השיפוץ
והשימור, כאשר אף קונה אחר לא התנדב
למשימה"
צפיה מיטבית ברזולוציה
600/800
gdrory@012.net.il
WebMaster:
Goel Drory
שימור
אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי