|
|
המועצה
לשימור מבנים ואתרי התיישבות ועדת
דרום- בתים פתוחים |
באר
אברהם
מתוך הספר "באר
שבע ואתריה" מאת הוצאות אריאל, מאי 1991.
אברהם אבינו חפר באר בבאר שבע, ואנשי
אבימלך מלך גרר גזלוה מידיו. לאחר שהוכיח
אברהם את אבימלך, כרתו שניהם ברית
לאות בעלותו של אברהם על הבאר, וכעדות לכך
מסר אברהם לאבימלך שבע כבשות,
"על כן קרא למקום באר שבע, כי שם נשבעו
שניהם" )ברא' כא, לח(. מסורת
דומה למקור השם קשורה גם ביצחק )שם, כו, לג(. לפי
מסורת מאוחרת, הבאר הידועה כ"באר
אברהם", המצויה במפגש בין דרך חברון לרח'
הקרן הקיימת בקרבת נחל באר שבע, הייתה
הבאר המקראית. מסורת זו הייתה מקובלת
על נוסעים בדורות קודמים: רובינסון לא
הוציא מכלל אפשרות שבאר זו נחפרה אמנם
בידי אברהם עצמו. נוסעים אחרים הביעו
דעה נחרצת אף יותר. הנרי טריסטראם, שחנה
ליד באר זו ב- 1864, סבר שזוהי באר אברהם אבינו. הוא מעיד, כי "המקומיים שביקרו
במחננו ציינו... שהבארות נכרו בידי
אברהים אל-ח'ליל ".,הידיד, השאלה אם הייתה בידי
אברהם היכולת לחצוב באר בסלע ולדפנה
באבן מסותתת למשעי, לא העסיקה אותו
כלל. זיהוי זה היה מקובל עדיין על
תושבי באר שבע בתקופת המנדט. עארף אל-עארף
כתב ב- 4391: "האירופים וחלק
גדול מן התושבים המקומיים מאמינים, כי זוהי באר
אברהם אבינו
."
גם אם אין ודאות שבאר זו היא מימי
האבות, הרי שאין ספק כי היא עתיקת-יומין, וכי
הייתה כבר קיימת בראשית התקופה
הצלבנית. ב- 1874 , כשקונדר חקר את האזור
מטעם קרן המחקר הבריטית, הוא חנה ליד
באר זו וגילה כתובת ערבית מטושטשת
משנת 1112 על אחת מאבניה: "
505... אללה מוחמד". הכתובת נכתבה בעת שבאר שבע
שימשה נקודת הערכות למוסלמים בניסיונם
לכבוש את ירושלים מידי הצלבנים.
בתקופה זו חיזקו המוסלמים את באר שבע,
ששימשה בסיס לפשיטות לעבר חברון ובית
גוברין ומשם צפונה. אז גם נחפרה כנראה
הבאר והונצחה בכתובת. ואולם, אפשר
שהבאר קדומה יותר: באזור הבאר ומזרחה
לה, השתרעה באר שבע הרומית-ביזאנטית,
ובקרבתה נמצאו שרידים מתקופת המקרא.
יתכן שהמוסלמים רק שיפצו או העמיקו את
הבאר וחידשו את דפנותיה. כיום אין
אפשרות להכריע בשאלה זו, וגם הכתובת שגילה
קונדר נעלמה
.
עומקה של הבאר כ- 13.5 מ', מהם כ5- מ,
חצובים בסלע. הבאר ניזונה ממי-התהום,
שמקורם במי הנחל המחלחלים בקרקע
ונקווים בעומק מועט יחסית. קוטרה 3.75 מ',
והיא מדופנת עד לקרקעיתה באבנים
מסותתות היטב. פי הבאר מחורץ מכל צדדיו
בחבלים, שבעזרתם היו הבדווים שואבים
מים. טריסטראם מנה "לא פחות מ- 143
חריצים, שהרדוד שבהם הוא בעומק 10
ס"מ", בבחינת עדות לקדמותה. לאמתו של דבר,
אין הבאר בנויה אבן קשה כשיש, כפי
שקבע טריסטראם, אלא אותה אבן-חול צהובה
האופיינית לבאר שבע, הנשחקת על נקלה.
סביב הבאר הונחו כמה אבנים, שבהן נחצבו
שקערוריות, ששימשו כשקתות גסות
להשקיית הבהמות של הבדווים, שהגיעו לכאן
ממרחקים
.
הבאר הייתה מקום מפגש חשוב. שבטים
רבים הקפידו לחנות במרחק שאינו עולה על
יום נדודים מן הבאר. סוחרים מעזה
ומהרי חברון באו לכאן ממרחקים כדי לסחור עם
הבדווים. היה בכך סיכון, שכן הסביבה
הייתה אז שוממה ופרועה, ללא חוק ומשפט.
קונדר, למשל, נשדד ליד באר זו, כשלן
באוהל לידה. חלק מציוד המשלחת נגנב, מבלי
שאיש יבחין בכך
,
המציאות השתנתה בשלהי המאה שעברה.
התורכים החלו להשליט משטר וסדר בין
השבטים ולהפגין נוכחות ליד הבארות.
הקדים אותם אחד השיחים משבט העואזמה,
שחפר באר נוספת ממזרחה, והשתלט על
"באר אברהם" כדי למכור ממימיה. הוא שבנה
בשנת 1897 את המבנה המרובע בעל הקמרון
מעל לבארות, כדי לקבוע עליהן אנטיליה
)"סאקיה" או
"מריה"(, מתקן שעיקרו שרשרת נעה של כדים (או תיבות עץ), שהעלו את
המים לבריכת-אגירה סמוכה. השרשרת
הונעה בעזרת קורה אופקית מסתובבת, שהייתה
מחוברת באמצעות גלגל-שיניים עשוי עץ
לקורה אנכית, מונעת בעזרת גמל, כ- 100 מ'
צפונית לבאר בנה השיח' ח'אן. ניתן היה
לצפות, שהשלטון התורכי יקדם בברכה את
יוזמת השיח', שתרם לפיתוחו של המקום
השומם הזה. אך מושל עזה לא ראה זאת בעין
יפה, משום שלא שאלו את פיו קודם שהדבר
נעשה. השיח' הושלך לכלא, ושוחרר רק
תמורת כופר גבוה
.
לאחר ייסודה של באר שבע מכר השיח' את
הבאר לאחד מתושבי העיר הראשונים,
שנטע לידה בוסתן, והשקה אותו במימיה.
עודפי המים נמכרו לעוברי אורח ולבורסקאים
שפעלו בסביבה, או לשקאים, שהיו נושאים
אותם בנאדות עור לבתים תמורת תשלום.
מי התהום הטבעיים של באר שבע היו
קרירים וערבים לחך. עובר אורח יהודי כתב
עליהם ב- 1912-: "הבדווים מייחסים
את הבארות העתיקות לאברהם אבינו ומשתמשים
במימיהן בסגולה בדוקה נגד מחלות
רבות". פתגם בדווי אף קובע, ש"מי ששותה ממימי
באר שבע, שב אליה". ואולם כיום
חדרו שפכים תעשייתיים לאקוויפר של הבארות
העתיקות, והמים נזדהמו .
עירית באר שבע פיתחה את סביבת הבאר,
הקיפה אותה בחומה, וריצפה את הרחבה.
באמצע החצר נחשפה באר נוספת, המדגימה
כיצד נראתה "באר אברהם" במקורה. האבן
המקורית של מבנה האנטיליה, שלא הייתה
עמידה, צופתה מחדש, והאנטיליה הותקנה
שוב
.
בדווים ליד
"באר אברהם", 1880
צפייה מיטבית ברזולוציה
600/800
gdrory@012.net.il
WebMaster:
Goel Drory
שימור
אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי