|
|
המועצה
לשימור מבנים ואתרי התיישבות ועדת
דרום- בתים פתוחים |
ביה"ס
לילדי הבדווים
(בית החייל הישן)
ביה"ס
לילדי הבדווים הוקם בפאתיה המערביים של העיר העתיקה
באר-שבע,
ב – 1914. הוא בנוי שתי קומות, גג רעפים
וקירות אבן.
בקדמת הכניסה הראשית – מבואה בעלת קשתות,
הנתמכות על עמודי
אבן
עגולים.
מסגרות
החלונות מקושתות והותקנו בהם תריסי עץ. זהו סגנון מפואר,
האופייני
למבני הציבור המזרחיים באותה תקופה.
הבניין
הוקם ע"י השלטון התורכי, במטרה לשמש בי"ס חקלאי לילדי
הבדווים אולם,
עם הצטרפות תורכיה למלחמת העולם הראשונה,
בנובמבר
1914, הוסב הבניין לבית-חולים צבאי.
ב -
1917, אחרי כיבוש א"י על ידי צבאות
הברית וכינון השלטון הבריטי,
שב הבניין
לשמש כבי"ס – הפעם בי"ס רגיל לבנים ולבנות. הבנים למדו
בקומת
הקרקע, בעוד הבנות לומדות בקומה השנייה, אליה עלו
במדרגות
אחוריות, נפרדות.
כשגדל
מספר התלמידים, הועברו הבנות למבנה האחורי, המאורך.
ב – 1932
החזיר עארף אל-עארף, מושל נפת באר-שבע, את הבניין
לייעודו
המקורי, כבי"ס חקלאי בתנאי פנימייה, לבני השיח'ים והבדווים
האמידים
מהסביבה.
בתום
מלחמת העצמאות הוצב בבניין פיקוד הדרום וכאן התקיימו שיחות
הסדר
שביתת הנשק עם מצרים, בהשתתפות הרמטכ"ל, רא"ל יגאל ידין,
ונציג
מצרים, מחמוד ריאד.
ב – 1949
מוקמו בבניין בית החייל ולשכת קצין העיר. בתום 30 שנה,
עם בניית
בית החייל החדש בבאר-שבע, פונה ולפני מספר
שנים הועבר
לרשות
עירית באר-שבע, כשהוא ריק ומוזנח.
לאחרונה
הוכנו תכניות למתחם, ששטחו הכולל 17 דונם:
בשלב ראשון
ישוקם וישומר הבניין ובהמשך יוקם בו פארק מדע
לנוער – "מדערום".
אדריכל
דני שן
בית הספר לילדי הבדווים (בית
החייל)
מתוך הספר "באר
שבע ואתריה" מאת הוצאות אריאל, מאי 1991.
בניין
האבן בן הקומתיים, הפונה לרח' העצמאות מערבית לסראיה, עבר גלגולים רבים:
בתקופות
מסוימות שימש כבית ספר, ובתקופות אחרות כבית חולים; דור שלם של
חיילים,
ששירתו בדרום לאחר מלחמת העצמאות, הכיר אותו כ"בית החייל". במקורו
תוכנן
הבניין כבית ספר חקלאי לילדי הבדווים, שנועד להפוך אותם מנוודים לעובדי
אדמה,
מגמה זו עמדה לנגד עיני המושלים התורכים עוד בשנותיה הראשונות של העיר,
וב-
1906 נמסר על כך גם בעיתונות העברית. שנתיים לאחר מכן, בביקור רשמי של מושל
מחוז
ירושלים, נאם הפחה לפני השיח'ים על תכנית זו ופירט את מטרתה :
עוד
נכון להיווסד בבאר שבע בית ספר גדול לעבודת האדמה: כי אתם, אף כי אנשים
חרוצים
אתם, אי-ידיעתכם בהלכות עבודת האדמה תפריע אתכם להפרות את אדמתכם
הפורייה.,,
לו רק למדתם אופני העבודה, תוכלו לרכוש לכם טובות גדולות. בבית הספר
הזה
ילמדו ילדיכם את הזריעה והקצירה... שמה ילמדו בניכם לקרוא בספר הקוראן
הקדוש...
כן תלמדו בו לדעת איכה לקדם ולהגיש את אותות עבודתכם להדום רגלי
ארוננו
הסולטאן יר"ה, אשר היטיב לכם,,, בית הספר הזה הוא חסד וצדקה מאת ארוננו
מלכנו
לכם, ובו תתפארו,., וראיתם את בניכם, ושמחתם וכיבדתם אותם לרוחב
ידיעותיהם
וחכמתם .
אך
ביצוע התכנית, שתיאר המושל בצבעים כה מזהירים, התעכב. מדי פעם עוד הופיעו
הודעות
בעיתונות על כוונותיה של הממשלה, אך אלה החלו להתממש רק לקראת סוף
1931.
כדי להקל על שבטי הבדווים המרוחקים, נבנה בית הספר במתכונת של פנימייה.
צורת
בית הספר אופיינית לבנייני הציבור התורכיים בעיר: בניין דו-קומתי גדול בעל גג
רעפים,
הבנוי בצורה סימטרית עם כניסה מרכזית מאכסדרה בת שלוש קשתות, הנפתחת
לאולם
מרכזי גדול. התכנית דומה מאד לזו של הסראיה, ואף ממדי הבניין דומים, אלא
שחזית
הבניין מעוצבת בסגנון מזרחי יותר. החלונות קשותים (ולא שטוחים כבסראיה),
והאכסדרה
נתמכת בעמודים עגולים, בנויים אבנים מסותתות, ולא באומנות, לבניין יש
כניסה
אחורית, מהודרת פחות, וטור של כיתות נוספות מאחור .
נראה שהתורכים לא זכו מעולם להפעיל את הבניין
כבית ספר, במאי 1914 נמסר
בעיתון
עברי, שבניית בית הספר נמצאת עדיין בעיצומה. כמה חודשים לאחר מכן פרצה
מלחמת
העולם הראשונה. העיר הייתה למושב המפקדה התורכית, ובה מוקמו שירותיי
הספקה
ותעבורה, בתי מלאכה לשרות הצבא, מחסנים ומיתקנים שונים. בסביבותיה חנו
ריכוזי
צבא גדולים, שנזקקו לבית חולים צבאי מרכזי. הבניין, שזה עתה נסתיימה בנייתו,
הוסב
לבית-חולים .
הבניין
שופץ והותאם לייעודו החדש, בית חולים של "הסהר האדום", וחולים החלו
גודשים
את חדריו. רוב המאושפזים לא היו פצועי מלחמה, אלא חולים במגפות שפרצו
בצבא
התורכי, שהתנאים הרפואיים בו היו ירודים ביותר, בחורף 1916 פרצו מגפות
קשות
של חולירע וטיפוס-הבהרות, שעשו שמות בחיילים. הבניין הגדול נתמלא בחולים
עד
אפס מקום, ורבים הושכבו בצפיפות על הרצפה בין המיטות. חיילים רבים עשו כל
שביכולתם
שלא להתאשפז בבית החולים, על אף מחלתם. יהודי, ששירת בעיר בזמן
המלחמה,
מעיד: "עם חשכה היו מופיעים על פני הערבה צללי אדם... אלה היו חולי
הטיפוס
האומללים מן האוהלים/ שקמו על רגליהם בכוח רצון החיים שבאדם וביקשו
להם
מפלט לבל יובאו לבית החולים, זה הבית אשר כל באיו לא יצאו ממנו אלא
באלונקות
לבית-הקברות". יהודי אחר מעיד: "ראיתי תמיד את הובלת אנשי הצבא
המתים
לעולמם. לעשרות נשאום יום יום. ויודע הדבר מסביב: כל באי בית ההולים
הממשלתי
- לא ישובון". הפתרון התורכי למצוקת האשפוז המשוועת הזאת היה פשוט
בתכלית.
לפני הגיע מבקר חשוב לסקור את החידושים שנעשו בבאר שבע, היו התורכים
מעמיסים
על גמלים את החולים המתגוללים במעברים, ומשלחים אותם למדבר ...
בניסיון להקל על עומס החולים, נפתח בית חולים
שדה (Kriegslazarett) באוהלים
שמאחורי
המסגד, באזור "גז רמז" של היום. הוא שירת במיוחד חיילים גרמנים
ואוסטרים.
יתכן שגם הסראיה שימשה זמן מה כבית חולים נוסף ,
יום אחד הופיע לפני המהנדס הראשי של הרכבת,
היהודי ברוך קטינקא, רב סרן גרמני
צעיר,
שהציג את עצמו כמנהל בית החולים. המנהל ביקש רשות לקחת ממלאי העצים
בתחנה,
ששימשו כדלק לקטרים. בית החולים לא יכול היה להעניק לחולים אמבטיות
חמות,
באין לו עצים להסקה. תחילה סירב קטינקא; ואז התוודה בפניו הרב סרן, שהוא
יהודי
ובנו של הפרופסור המפורסם ג’יימס ישראל. וכך עשו שני היהודים הסכם:
קטינקא
יעלים עין באשר צוות בית החולים יבוא ליטול עצים בלילה, ואילו אנשיו יזכו
לתנאים
של חיילים גרמנים; אם יזדקקו לאשפוז .
בתקופת השלטת הבריטי שימש הבניין כבית ספר רגיל
)ולא כבית ספר חקלאי(. הבנים
והבנות
למדו בנפרד. הבנים נכנסו מהחזית ולמדו בכיתות התחתונות, והבנות נכנסו
מהכניסה
האחורית ולמדו בקומה העליונה. בשנת 1932 חידש בו עארף אל-עארף את
רעיון
בית הספר הפנימייתי לילדי הבדווים. הוא היה גאה במוסד ותיאר אותו כ"גדול
והיפה
בכל בנייני בתי הספר שיש לממשלת ארץ-ישראל". לפי הסידור החדש, גרו
הנערים
בקומה התחתונה ולמדו בעליונה. המורים גרו בבניין או בסביבתו. עבודת
האדמה
תפסה חלק חשוב מהלימודים, ובחצר שמאחורי הבניין גידלו התלמידים ירקות .
לבית הספר התקבלו בעיקר בני שיח'ים, או בני
בדווים אמידים. במה מהשיח'ים של
שבטי
הנגב כיום התחנכו בבית ספר זה. על השפעתו כתב יוסף ברסלבי בשנת 1946 :
"לציון
מיוחד ראוי בית הספר לשבטים בבאר שבע, שהוא המוסד החינוכי המרכזי בנפה
הזאת.
תכנית לימודיו אינה שונה מזו המקובלת בבתי הספר הממשלתיים בארץ..,
החקלאות,
או נכון יותר, תורת הגננות, תופסת כאן מקום נכבד. התלמידים עוסקים גם
בספורט
ובמשחקים.., בני הבדווים מתגוררים בפנימייה של בית הספר, לובשים את
מלבושיהם
הבדוויים הרגילים, אך חיים בתנאים ובמשטר של ציביליזאציה, חדרי המעון
שלהם
גדולים ומרווחים. לכל תלמיד מיטה וארון משלו על מלבושיו וחפציו, דרי
הפנימייה
אוכלים בחדר-אוכל משותף, האוכל מוגש על-ידי תורנים בצלחות. כן מוגשים
כפות
ומזלגות והתלמידים משתדלים להשתמש בהם ככל האפשר. התה ניתן בספלי
חרסינה.
המורים הם עירוניים לפי מוצאם ותלבושתם. הם גרים ואוכלים בבית הספר ."
את
התקדמותם בכתיבה הפגינו הנערים, בין השאר, בחריטת שמותיהם על הקיר האחורי
של
בית הספר, חלק מן השמות שרדו שם עד היום .
בשלהי תקופת המנדט, כשלמדו בבניין כ- 300 נערים
מקומיים וכ- 100 בדווים (כיתות
א-ז),
נעשה המקום צפוף. הבנות, שכבר למדו במבנה אחר, הועברו לבניין חדש בשכנות,
בבית
הספר "מצדה" דהיום, ואילו כמה מהבנים הועברו לאחר מכן לבניין הידוע כיום
כבית
הספר "בארי", שהיה אז בשולי העיר. כשנכנס הצבא המצרי לעיר, במאי 1948,
הוא
השתמש
בבניינים אלו .
לאחר כיבוש באר שבע שימש הבניין את פיקוד הדרום.
בבניין זה נפגשו נציג מצרים,
מחמוד
ריאד, והרמטכ"ל יגאל ידין ודנו בהסדרי שביתת הנשק. ביוני 1949 נחנך בבניין
"בית
החייל" בהשתתפות יושב-ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, אשר הכריז: "באר שבע
תהיה
באר החיים ללוחמי ישראל". את הסרט לבניין גזרה אשת ראש הממשלה, פולה
בן-גוריון.
הבניין צויד בעזרת הוועד למען החייל וכלל בקומתו התחתונה מועדון עם
במה,
חדרי עיון, משחקים וספורט, ובקומה העליונה חדרי מגורים לחיילים. תוכנן לטעת
חורשה
סביב הבניין ואף להוסיף בריכת שחיה. שלושים שנה שירת הבניין כ"בית
החייל"
וכמשרד
קצין העיר. "בית החייל" עבר למבנה של קבע בסוף שנות ה- 70 , ועתה יש
לקוות,
שהצבא יפנה בית היסטורי זה, ויימצא לו שימוש נאות .
חלום הולך ומתגשם:
ביה"ס לילדי השיח'ים
בעיצומו של תהליך שיקום
יהודה ספיר
מנכ"ל ברן הקמת פרוייקטים בע"מ
ניהול ופיקוח הפרוייקט
עבודות השחזור והשימור בבית הספר לילדי השיח'ים
מבוצעות
כחלק מפרויקט מרכזי בעיר באר-שבע:
הקמת פארק מדע, ביוזמתה ובמימונה של קרן
סאקט"א-רש"י.
המבנה, שבשנת 2008 ימלאו מאה לבנייתו בידי העות'מאניים,
הוא בן שתי קומות. הוא נבנה בשיטה
אופיינית לתקופתה: המבנה חסר
ביסוס בעומק הקרקע; קירותיו כבדים,
עוביים הממוצע מעבר לחצי מטר
והם משמשים, מעבר לתפקידם כחיץ, גם
כקירות כובד לביסוס המבנה.
תקרת הביניים חסרת זיון, מאחר
והבטון המזוין נכנס לשימוש בענף
הבנייה מספר שנים מאוחר יותר.
במבנה נעשה שימוש מקסימאלי בחומרים
מהסביבה הקרובה: אבני
הקירות הובאו ממחצבות באזור
באר-שבע.
הרצון
לשחזר את המבנה ולשמרו, מחד והצורך בהתאמתו לתקופה הנוכחית, לתקנים החדשים,
לתפקודו המיועד החדש ולמערכות האלקטרו-מכאניות המוקמות בתוכו, מאידך,
מהווים
אתגר גדול מאוד, הן בשלב התכנון והן בשלב הביצוע.
גם בשיפוץ
רגיל ובמיוחד בשיפוץ מבנה ישן, שנבנה בשיטת בנייה שונה וייחודית, מתגלות מרבית
הבעיות בשלב הביצוע, בעיות, אותן לא ניתן היה לגלות בשלב התכנון.
הקבלן,
"גני ירושלים", המתמחה בעבודות שיחזור ושימור, החל בביצוע העבודה לפני
כשישה חדשים ועבודתו צפוייה להסתיים בעוד כשנה.
את התהליך מלווים , באופן קבוע וצמוד, האדריכל
אילן פיבקו,
הקונסטרוקטור שמואל אנגל ויועץ האבן אמנון תאני,
בעבודת צוות מסורה.
באותם חלקי מבנה,
בהם לא התאפשר השימור, בשל היות המבנה מסוכן ורעוע, פורקו האבנים באופן זהיר והן
ישמשו בעתיד, אחרי חיתוכן ועיבודן מחדש, לחיפוי חלקים חדשים כך, שהחלק החדש ייראה,
כאילו נבנה בשיטה התורכית. חלק מתהליך הפירוק מחייב שימור האבנים בצורתן המקורית,
למשל – בדלתות,
בחלונות וכיו"ב.
כל חיפוי
האבנים באזור שמעל הקרקע – שש שורות – הוחלף, עקב תהליך הארוזיה שעברו האבנים.
מקורו של התהליך, כנראה, בעלייה הנימית של המים מהקרקע, בשילוב שחיקת האבן בגרגירי האבק הנישאים ברוח.
האבנים שפורקו
הוחלפו בחדשות, שהותאמו במיוחד, עברו עיבוד, סיתות וחיתוך למידה המתאימה,
כל אבן במידתה, בהתאמה לחלל שנוצר.
בסיסי העמודים
בחזית הבניין שוחזרו אף הם, בעבודה ייחודית ומדויקת של הקבלן – עבודת אמן של
ממש. חלקי הבסיס פורקו ובמקומם הודבקו
חלקי אבן גיר חדשה, שעברה עיבוד ושיחזור מדויק, תוך שימוש בדבקים מיוחדים לתהליך
זה.
לאור התקינה
המודרנית נדרש פירוק התקרות הקיימות ובמקומן יש לצקת תקרות בטון מזוין, הנסמכות על
קירות הפנים. גם כאן מבוצעת עבודת שיחזור מדויקת, הכוללת עיבוד פני הבטון התחתונים
לצורת הקשת המקורית ושימוש ב"רילסים" המקוריים , שאינם משמשים עוד לזיון
התקרה המקורית, לשחזור מראה התקרה המקורית.
רעפי המבנה
פורקו ובמקומם הונחו רעפים חדשים, זהים בצורתם ובמראם לרעפי המקור. אגדי הגג חוזקו
במקומות בהם נרקב העץ.
גמלון החזית
חוזק ע"י יציקות בטון ותמיכות פלדה.
ריצפת המבנה
פורקה בזהירות והמרצפות יושבו למקומן לקראת גמר ביצוע העבודות, אחרי יציקת התקרות.
חיזוקים
מיוחדים, הכוללים עיגונים ודריכה מבוצעים במקומות בהם החל תהליך סידוק והיפרדות
אבנים במבנה.
תהליך עבודה ייחודי זה, שתואר לעיל רק בקצרה,
משרה אווירה ייחודית בקרב כל העוסקים במלאכה.
אין ספק, כי עבודת שחזורם ושימורם של מבנים
עתיקים
היא אתגר מקצועי לכולנו,
מתכננים, מבצעים ומפקחים כאחד.
צפייה מיטבית
ברזולוציה 600/800
gdrory@012.net.il
WebMaster:
Goel Drory
שימור
אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי