המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות

ועדת דרום-  בית אשל

בית אשל


 מצפה בית אשל


ישוב יהודי עזוב דרומית לבאר שבע המשמש כאתר חינוכי של עמותת בית אשל.

 


אזור בארץ: דרום

טלפון: טלפקס: 6233694-08

מנהל: גדעון ספיר 353263-056

 

תקופה: התיישבות 1936-1948
נושא: עליה והתיישבות
שעות ביקור: לפי תיאום מראש
בחגים: בליל העצמאות מתקיים במקום ערב שירה של שירים עבריים בלבד, מחצות ועד אור הבוקר.
משך הביקור: בין שעה לשעתיים
הדרכה באתר: בתיאום מראש

איך מגיעים: ברכב פרטי בלבד (אין תחבורה ציבורית): מבאר שבע, לנסוע דרומה עד צומת בית אשל. לפנות שמאלה לכיוון דימונה, לנסוע כ- 600 מ' ולפנות שמאלה.
קישור למפה

רקע היסטורי
בית אשל הוא שריד עזוב של יישוב נטוש ליד באר שבע, הוא אחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב בשנת 1943: רביבים, גבולות ובית אשל. מקור השם בית אשל בסיפור המקראי על אשל אברהם (בראשית כ"א, 33). במלחמת העצמאות כותר היישוב על ידי הצבא המצרי והופגז קשות. המגינים החזיקו מעמד, אך היישוב נהרס. עם כיבוש באר שבע נעזב המקום ומתיישביו הקימו את מושב היוגב בעמק יזרעאל.

המוזיאון
בשנת 1960 החלה קבוצה קטנה של תושבי באר שבע לטפל במקום בהתנדבות: הובאו למקום תלמידי תיכון, חיילים וגימלאים. הוקמה עמותה בשם עמותת בית אשל העוסקת בחינוך לערכים בעיקר של בני נוער תיכוניים. החינוך הוא לערכי ציונות, אהבת הארץ, עבודת כפיים, שיקום המקום ונטיעות סביב המקום.

 

 

 

 

 

בית אשל- הטירה שלא נכנעה

מתוך "סיפורי בתים" בעריכת זאב ענר ובהוצאת אורבך בע"מ

בית אשל הייתה אחד משלושת המצפים הראשונים שהוקמו בנגב ב-1943, מיקום המצפה בפאתי באר שבע מדרום-מזרח לעיר, היה לו לרועץ,  במלחמת העצמאות עמד היישוב הקטן במצור שנה תמימה אך המצרים לא הצליחו לשבור את רוח מגיניו המעטים,  לאחר המלחמה עברו חברי בית אשל להתיישבות במושב היוגב שבעמק יזרעאל,

בית אשל 1944 כשנה לאחר הקמתה. את המים הביאו בחביות על עגלה רתומה לצמד פרדות

 

בסוף אוגוסט 1943 נטו חמישה בחורים את אוהליהם במישור של אדמת א-סיר,  הטרקטור הקטן קטרפילר די-2,  הובא מקבוצת כנרת, שנאלצה לקבל את דין התנועה ולוותר עליו למען ההתיישבות החדשה,  מכיוון שלא הייתה אפשרות לייבא באותם ימים,  ימי המלחמה, טרקטור חדש.  כעבור שבועות אחדים הצטרפו גם שתי בנות לחבורה הקטנה.  היום שבו הגיעו באוטובוס הערבי שעשה דרכו מעזה לבאר- שבע - היה למאורע מסעיר לתושבי העיר הערבית ובמיוחד לשבאב (הנוער),  שהרבו לעלות לרגל אל הנקודה ולהתגודד ליד הגדר בתקווה שעינם תשזוף אחת מה"סית" (גברות), שלפי השמועה הגיעו לקומבניה (מושבה).  זו הייתה תחילתה של בית אשל בקיץ 1943, כאחת משלושת המצפים שהיוו את ראשית ההתיישבות היהודית החדשה בנגב.  הגרעין שעלה לבית אשל היה מורכב מחניכי עליית הנוער שישבו ישיבה ארעית בשומרון שליד נהלל והתארגנו להתיישבות מושבית,  שאליו נוספו בני הארץ.

השומר הרכוב בבית אשל בשנת 1947

 

בנגב היו באותה תקופה שטחי קרקע נרחבים שרכשה הקרן הקיימת לישראל.  שטחים אלה עובדו באופן זמני בידי אריסים ערבים, והתעורר הצורך לממש את הבעלות על השטחים הללו.  צריך לזכור שהנגב והאפשרויות הגלומות בו היו "ארץ בלתי נודעת" באותם הימים. הצעדים הראשונים נעשו בצנעה כמעט מחתרתית.  המאמץ הגדול הושקע בחיפוש אחר מים.  הקידוחים שנערכו הכזיבו,  מכיוון שבציוד שבו הם נערכו ניתן היה להעמיק רק כמה עשרות מטרים.  לבסוף נמצאו מים בכמות מזערית בריכוז מלחים גבוה בקצה המערבי של השטחים,  סמוך מדי לבאר- שבע הערבית.  כעבור זמן לא רב התבלטה בלב הישימון המצודה הלבנה,  שכללה מגדל בן שתי קומות וממולו חמישה חדרים,  ובהם מטבח וחדר אוכל. 

אף שהטירה של בית אשל מצויה בפאתי באר-שבע, באין גואל

היא נותרה בהריסותיה.

 

היישוב הצעיר הוקף בחומה.  חרף מצוקת המים,  נשתלה פיסת דשא וניטעה שדרת עצי דלברגיה מוריקה,  שמשכה את העין למרחוק. היישוב הצעיר נאבק בקשיים רבים.  כך,  למשל, הובאו המים בשנים הראשונות לעתים קרובות בנאדות עזים על גבי חמורים.  יחד עם זה שרר בבית אשל בטחון והחברים טיפחו יחסי שכנות מצוינים עם ערביי באר-שבע ועם הבדווים בסביבה.  בשנתיים הראשונות עלו יפה גידולי פלחה ולידם הוקמה רפת חולבות ולול לביצים ולבשר.  גן-ירק קטן סיפק את התצרוכת לבית ומעט למכירה בשוק.  הייתה גם הכנסה מעבודות שסיפקו המוסדות והיו ניסיונות להקים מפעל לחומרי בנין,  פחחייה ובית מלאכה לעיבוד צמר.  המטעים שהקיפו את היישוב ניזונו ממי נגר בוואדיות.  בסך הכל הייתה האווירה של חברי בית אשל אופטימית, מה גם שהוברר כי בניגוד לדעות של כמה מן המומחים ניתן לגדל בנגב את מרבית הגידולים החקלאיים אם רק יוזרמו לאזור מים מן הצפון, הרוח האופטימית הביאה להקמת משפחות וכך גם נולדו הילדים הראשונים,  אחרי "אלפיים שנה".  הצלחת המצפים הביאה להקמת אחת-עשרה הנקודות במוצאי יום כיפור של שנת תש"ז 1946,  שהעמידה את הנגב במרכז העשייה הציונית.

עם החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 מצאה בית אשל את עצמה במצור כפול: הנגב היה מנותק מצפון הארץ ובית אשל ביחד עם נבטים הסמוכה היו מנותקים מיתר חלקי הנגב, כשהקרבה היתרה לבאר-שבע מכבידה מאוד. הצעת הבריטים לפנות בחסותם את היישוב אפילו לא הועברה למוסדות לדיון.  רק הילדים, אמותיהם והנשים ההרות - פונו בעזרת הצבא הבריטי בסוף 1947.  היישוב נערך למצור בתנאים החדשים.  הנשק שהיה בידי המגנים (שמספרם לא עלה מעולם על חמישים,  כולל נשים) היה דל ומיושן וכלל רובים איטלקיים, מכונת ירייה "שווארצלאוזה" מתוצרת אוסטריה ממלחמת העולם הראשונה,  4 תת מקלעים,  2 מרגמות 2 אינץ' ו-2 מטולי רימונים,  עם כניסת הצבא המצרי לבאר-שבע ב-6 ו במאי 1948,  נערכה הפגזת תותחים כבדה על בית אשל ונעשה ניסיון הסתערות,  אך זה נהדף על-ידי המגינים.  בהתקפה הזאת נהרסו כל הבניינים ועמדות המגן ומפקד הנקודה נהרג. לאחר ההתאוששות מן ההלם הופקו לקחים, שהעיקרי בהם היה התחפרות ועבודת ביצורים מזורזת.  הקשר לבית אשל היה בלילה.  בנבטים הסמוכה הוכשר שדה-תעופה מאולתר.  מטוסי "דקוטה" היו מביאים אספקה שהועברה על הגב ברגל לבית אשל.  מבצע "עשר המכות" שיחרר ב-20 באוקטובר 1948 את בית אשל, לאחר מצור בן שנה.  עם תום המלחמה הקימו חברי בית אשל את יישובם מחדש בעמק יזרעאל,  לאחר שלא ניתן היה לשקם את הריסות היישוב,  הבית הבודד שנשאר על מכונו בפאתי העיר באר-שבע ולמעשה הוא כיום בתחומה של בירת הנגב,  מוקף כיום בעצים שניטעו עלי ידי הקרן הקיימת לישראל והוא עדות למאבק עקשני של מעטים בתנאים קשים.

 

 

בית אשל

מתוך הספר "באר שבע ואתריה" מאת הוצאות אריאל, מאי 1991.

 

בקיץ 1943 הוקמו דרומית לבאר שבע "שלושת המצפים"; גבולות,  רביבים ובית אשל,

המסמלים את ראשית ההתיישבות החלוצית בנגב.  מצפה בית אשל הוקם כ-2 ק"מ

מדרום לבאר שבע,  על אדמות "עמק שרה" - בקעה מישורית ופורייה,  הידועה בערבית

כ"ארד אל-ציר",  "האדמה הטובה".  לאדמה זו היה יתרון נוסף - מעמדה החוקי כאדמת

מדינה ן"ג'פטליק"),  שהרשויות היו מעוניינות בפיתוחה.

 

שלושת המצפים עוצבו במתכונת אחידה עם חצר קטורה מוקפת חומה ומוגנת היטב,

המותאמת לתנאי האקלים.  גבולות נבנתה מלבני טין.  ברביבים ובבית-אשל נקבעה

תכנית זהה למבנה,  שהוקם מאבנים בלתי מסותתות ומלבנים.  לחצר הרבועה בת

כארבעה דונם היה שער יחיד,  ממערב.  לאורך הקיר,  בצד הצפוני,  היו מרפאה ומגורי

הרופא,  וחמישה חדרים בעלי תקרות מקומרות,  ומרפסת שגגונה נשען על קשתות אבן.

את החדרים ציידו בחרכי ירי,  והם שימשו גם כחדר אוכל,  ומאוחר יותר כחדרי ילדים.

בשלושת החדרים המזרחיים התגוררו שליחי מוסדות הישוב,  ובעיקר אנשי הקרן

הקיימת,  שעשו את בית אשל לבסיסם,  כאשר ניסו לרכוש קרקעות בנגב.  מול החדרים,

בקיר הדרומי,  נבנה בית הביטחון.  היה זה מגדל מרובע בן קומתיים,  שבו לנו החברים,

ומגגו צפו על השטח.  בחצר היו גם חדר לנוטר,  סככה לטרקטור,  מקלחת,  רפת ועוד כמה

מבנים.  כשנוספו חדרים חדשים,  הם הוקמו מחוץ לחצר למגורים ולמשק.  בתוך החצר

היה גם "סליק" סודי לנשק הבלתי חוקי,  נוסף על הנשק ה"חוקי" של הנוטר.  הקשר עם

"הארץ" נוצר באמצעות מקלט סודי,  שהוסתר בבית הביטחון ואשר דבר קיומו היה ידוע רק

למעטים.

 

היחסים בין אנשי בית אשל לבין ערביי הסביבה היו נוחים למדי,  עד שהחלו להידרדר

בסתיו 1947.  לאחר החלטת החלוקה של האו"ם היו לעוינות גלויה.  מצבם של בני בית

אשל נהיה קשה ביותר; ישוב קטן ומבודד בשכנות לעיר בת כשבעת אלפים ערבים,  בקרב

עשרות אלפי בדווים מוסתים.  נקודת התורפה הייתה התחבורה.  הכביש הישיר היחיד

לישוב הקטן עבר בלב העיר באר שבע הערבית והיה חשוף לפגיעות.  באמצע דצמבר

הציעו הבריטים לאנשי בית אשל המנותקים להתפנות,  אך המתיישבים סירבו.

 

באין קשר יבשתי,  נוסה קשר אווירי.  באחת מאותן גיחות זכתה בית אשל להיות לאתר

ההמראה של ההתקפה האווירית הראשונה בתולדות חיל-האוויר העברי.  ביום

17.12.1947נחת ליד הנקודה מטוס "פייפר" ("פרימוס") קטן,  שהגיע כדי לפנות פצוע.

 

כשנכנס הצבא המצרי לבאר שבע ב-19.5.1948,  מנו מגיני בית אשל רק 45 חברים ו-16

לוחמי פלמ"ח.  הנשק שברשותם היה מועט ביותר.  בבוקר ה-20 במאי עדיין יצאו האנשים

לשדות.  לפתע הורעשה הנקודה בתותחי הצבא המצרי.  בשעה וחצי נפלו על השטח

המצומצם כ-200 פגזים וגרמו הרס כבד.  מתצפיתם בצריח המסגד טיווחו המצרים על

בית הביטחון הבולט,  שבו נמצא מכשיר הקשר האלחוטי,  אמצעי הקשר היחיד של הישוב.

לאחר ההפגזה ניסו המצרים לתקוף את הנקודה,  אך התפוצצות מוקדמת של פגז מרגמה

גרמה להם נפגעים רבים וריפתה את ידיהם.  הם החליטו שלא להקריב חיילים נוספים,

בשעה שניתן להכניע את הנקודה במצור ובהפגזות.  במשך חמישה חודשים הופגזה בית

'אשל ללא הפסק.  ההפגזות גרמו הרס רב,  אך לא היו אבידות בנפש,  שכן המגינים היו

מחופרים היטב.

 

עם שחרור באר שבע היו מגיני בית אשל,  שלא לקחו חלק בקרב,  עדים לבריחה

ההמונית של ערביי העיר.  ביומן המושב נכתב; "אנחנו לא היינו כאן מעולם יותר

מחמישים בחורים,  ובכל זאת לא העלינו על דעתנו אף לרגע אפשרות של בריחה.  והללו

נסים. . ." מפקד חטיבת הנגב,  נחום שריג ("סרגיי"),  העניק למגיני בית אשל בהוקרה את

הדגל המצרי,  שהתנוסס על תחנת המשטרה.  ואולם בית אשל נהרסה לגמרי.

באוגוסט 1949 הקימו מגיני בית אשל את מושב "היוגב" מול תל מגידו בעמק יזרעאל,

ומאז עומדים שרידי בית אשל בשיממונם.  קיימת תכנית לשמר את המקום ולפתחו כאתר

ביקורים.

 

בתאריך 11.09.2004 קיבלתי את המייל הבא מגיורא גילעדי הנוגע לצילום השומר הרכוב מ- 1947 המופיע בעמוד זה:

Dear Goel,

 First, I would like to wish you a great Shana Tova !

Only today I was sent this web site of Bet Eshell – Great – The person on the horse –(Shomer)  is my father Mr Shaul Giladi , he left the Eugev in the 50s and living since  in Moshav Magshimim ( near Savyon).

If you wish to get in touch with him for whatever reasons please call him 03 9322099.

(Today he visited Moshav  Eugev , someone is doing a documentary etc).

Bless you & yours work.

Giora Giladi

 

19.10.2004

 

 

 

שימור אתרים


צילום: לע"מ

 

בית אשל בשנת 1943. הופגז ע"י המצרים צילום: לע"מ

 

 

צילום: המועצה לשימור מבנים ואתרים

 

בית אשל לאחרונה. כלול בתוכנית פארק נחל ב"ש צילום: המועצה לשימור מבנים ואתרים

 

 

 

 

 

חלקים מבית אשל נהרסו בגלל תחרות סוסים

 

המועצה לשימור אתרים תובעת להעמיד לדין את האחראים לפגיעה בחלק ממבני המצפה שהוקם בתקופת מלחמת השחרור. בית אשל, שנמצא כיום בתחומי באר שבע, הוכרז אתר לאומי
דוד הכהן

 

חלקים נרחבים ממצפה בית אשל, אתר לאומי-היסטורי מדרום-מזרח לבאר שבע, נהרסו לאחרונה במתכוון על מנת לפנות מקום לתחרות סוסים. כך טוענים במועצה לשימור אתרים.

 

יעקב גולן, חבר ועדת השימור בבאר שבע, מספר כי במהלך הכנות לקראת מרוץ סוסים שהיה אמור להתקיים בבאר שבע בחג הסוכות (ולא התקיים בסופו של דבר), נגרמו נזקים למצפה שהוקם בתקופת מלחמת השחרור, בין השאר לתעלות הקשר ולחלק מהמבנים.

 

בית אשל, אחד משלושת המצפים הראשונים שהוקמו בנגב בשנת 1943 (יחד עם גבולות ורביבים), עמד במלחמת השחרור בגבורה מול הפגזות הצבא המצרי. לאחר שחרורה של באר שבע וסיום המלחמה, עברו אנשי בית אשל לעמק יזרעאל, שם הקימו את מושב היוגב.

 

באתר נותרו שרידים בהם החומות, עמדות השמירה, תעלות הקשר וחלק ממבני האבן עם קשתות. המקום הוכרז כאתר לאומי, ובשנת היובל למדינה נכלל בפרויקט "50 אתרי מורשת", עליהם הכריזו הממשלה והמועצה לשימור אתרים. קק"ל קיבלה על עצמה לשקם את המקום.

 

יעקב גולן מציין כי האתר מופיע בתוכנית המתאר כאתר לאומי ובתוכנית האב של האזור הוא נכלל בפארק נחל באר שבע.

 

אתמול (א') סיירו במקום מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, וסגנו, דן שגיא, ונדהמו לראות כי לחומות, לעמדות, לתעלות הקשר ולחלק מהמבנים נגרמו נזקים חמורים, חלקם בלתי הפיכים.

 

המועצה פנתה לראש עיריית באר שבע, יעקב טרנר, לשר הפנים, אברהם פורז, ליו"ר קק"ל, יחיאל לקט, ולמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר מיקי הרן. במקביל, הגישה עמותת בית אשל תלונה במשטרה.

 

יצוין, כי לפני כחודש, באישון ליל, נהרס לחלוטין המבנה ההיסטורי 'מתחם ברקת' בבאר שבע, וזאת בניגוד גמור להחלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. 

 

מעיריית באר שבע נמסר, כי ראש העירייה, יעקב טרנר, שיגר מכתב למנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, בו הבטיח כי העירייה תפעל להחזיר את המצב בבית אשל לקדמותו, מתוך ראיה והבנה לחשיבות נושא השימור. כמו כן העירייה תמשיך במאמציה למציאת מקורות תקציביים לפיתוח האתר.

 

(19.10.04, 10:05)

 

 הכתבה ותגובות הקוראים בכתובת

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2991945,00.html

 

 

 

/images/archive/gallery/187/047.jpg בית אשל אחרי/לפני המועצה



 

"אין כבוד לערכים לאומיים בבאר שבע"

המועצה לשימור אתרים גילתה כי חלקים ממצפה בית אשל ההיסטורי, נהרסו לחלוטין

 

מוטי עובדיה
19/10/2004  7:50

 

 

חברי ועד המועצה לשימור אתרים בעיר באר שבע: "שערורייה בבאר שבע וחוצפה שאין לה אח ורע: חלקים נרחבים ממצפה בית אשל, אתר לאומי-היסטורי, נהרסו לאחרונה במתכוון על מנת לפנות מקום לקיום - תחרות סוסים".

בית אשל, מחשובי האתרים בארץ המנציחים את גבורת מלחמת השחרור, אחד משלושת המצפים הראשונים שהוקמו בנגב בשנת 1943 (יחד עם גבולות ורביבים), ועמד במלחמת העצמאות יותר מכל יישוב אחר באזור תחת הפגזות הצבא המצרי.
 
לאחר שחרורה של באר שבע וסיום המלחמה, עברו אנשי בית אשל לעמק יזרעאל, שם הקימו את מושב היוגב. באתר המצפה עצמו נותרו שרידים מרשימים - בהם החומות, עמדות השמירה, תעלות הקשר וחלק ממבני האבן המיוחדים - כאנדרטה לקרבות הגבורה של היישוב העברי באזור. בזכות חשיבותו הוכרז בית אשל כאתר לאומי, ובשנת היובל למדינה נכלל בפרויקט "50 אתרי מורשת" אותם בחרה הממשלה והמועצה לשימור אתרים. קרן קיימת לישראל קיבלה על עצמה לשקם את המקום על מנת לסייע בשימורו.
 
שלשום, במהלך יום ראשון, נמסר דיווח בישיבת ועדת השימור העירונית בבאר שבע, שמנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, וסגנו, דן שגיא, ביקרו באתר ונדהמו לראות כי לחומות, לעמדות, לתעלות הקשר ולחלק מהמבנים נגרמו נזקים חמורים, חלקם בלתי הפיכים.
 
הנזק ברובו הינו בלתי הפיך: תעלות קשר וסוללות הגנה מתקופת מלחמת השחרור ב- 48 נמחקו לגמרי על ידי כלי עבודות אפר. כעת, בעקבות אותם עבודות המשטח ישר ושטוח ורק על ידי עבודה מאומצת אפשר יהיה אולי לתקן את הדבר.

 

פגיעה שנייה בבאר שבע

 
פלדמן: "נדהמנו מהזלזול בערכיה הלאומיים של מדינת ישראל. פנינו מיידית בנושא לראש עיריית באר שבע, יעקב טרנר, לשר הפנים, אברהם פורז, ליו"ר קק"ל, יחיאל לקט, ולמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר מיקי הרן, לבדיקת מיידית של הדבר".

עוד מסר פלדמן כי במקביל, הגישה עמותת בית אשל תלונה במשטרה, והמועצה תבעה מכל הנוגעים בדבר להעמיד מיידית את האחראים לדין, ולהסיק את המסקנות.
 
יצוין, כי זהו המקרה השני בתוך שבועות מעטים בהם נפגע קשות מבנה היסטורי באותו אזור. לפני כחודש, באישון ליל, נהרס לחלוטין המבנה ההיסטורי "מתחם ברקת" בבאר שבע, וזאת בניגוד גמור להחלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.
 
חבר ועדת השימור בבאר שבע, יעקב גולן: "מי שצריך לטפל בעניין זה זו העירייה. היא מופקדת בעיר על תכנון ובניה. והיא צריכה לבדוק מה קרה שם. לפי מיטב ידעתי, כבר ביקרו באתר מנכ"לית והמהדנס העירייה אשר יתחקרו ויבדקו כיצד הדבר קרה ומי חרג מסמכותו"


 


 

 

 

 

 

שימור אתרים


צילום: המועצה לשימור מבנים ואתרים

בית אשל. אתר לאומי צילום: המועצה לשימור מבנים ואתרים

 

 

 

ועדת הפנים: לשקם לאלתר את בית אשל

 

הוועדה דנה בנזקים שנגרמו לאתר שליד באר שבע במהלך עבודות להכשרת זירה למרוצי סוסים. מנכ"ל המועצה לשימור אתרים: יש להסדיר בחוק את הענישה לפוגעים באתרים לאומיים
דוד הכהן

 

"הזדעזענו לשמוע על ההרס שנגרם למצפה בית אשל, אחד מסמלי מלחמת השחרור ואתר לאומי מהחשובים בארץ. אנו קוראים לעיריית באר שבע לפעול לאלתר לשיקום הנזקים, ולמצות את הדין עם האחראים להרס", כך סיכמו אתמול חברי ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת את הישיבה המיוחדת שקיימו בנושא.

 

הוועדה ביקשה מעיריית באר שבע, המועצה לשימור אתרים וקרן קיימת לישראל לסכם בהקדם על הדרך הנאותה לפתח את האתר ולשמרו לאחר תיקון הנזקים.

 

לפני כמה שבועות, עקב עבודות להכשרת זירה למרוצי סוסים, נגרמו נזקים קשים לחלק מהחומות , העמדות, תעלות הקשר וחלק מהמבנים באתר בית אשל,

אחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב בראשית שנות ה-40' של המאה הקודמת. האתר הוא אחד מחמישים 'אתרי המורשת' עליהם הכריזו מדינת ישראל והמועצה לשימור אתרים בשנת היובל למדינה. 

 

מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, אמר לחברי הוועדה כי ההרס בבית אשל ממחיש את הנחיצות בשינוי החוק, כך שגופים ציבוריים דוגמת קק"ל והמועצה לשימור אתרים יקבלו את האפשרות החוקית להיות אחראיים ולטפל באתרי לאום. עוד קרא פלדמן להגדיר בחוק הקיים את הענישה למי שיפגע באתרי לאום, על מנת להרתיע ולצמצם פגיעות עתידיות.

 

(03.11.04, 09:44)

 

 

חזרה לדף הכניסה

 

צפיה מיטבית ברזולוציה 600/800

 

gdrory@012.net.il     Webmaster: Goal Drory 

שימור אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי