|
|
המועצה
לשימור מבנים ואתרי התיישבות ועדת דרום- בית אשל |
בית
אשל
מצפה בית
אשל
|
|
|
|
|
טלפון: טלפקס:
6233694-08 מנהל: גדעון ספיר
353263-056 |
|
תקופה: התיישבות
1936-1948 |
|
|
איך מגיעים: ברכב פרטי בלבד (אין תחבורה ציבורית): מבאר שבע,
לנסוע דרומה עד צומת בית אשל. לפנות שמאלה לכיוון דימונה, לנסוע כ- 600 מ'
ולפנות שמאלה. המוזיאון |
|
בית
אשל- הטירה שלא נכנעה
מתוך "סיפורי בתים"
בעריכת זאב ענר ובהוצאת אורבך בע"מ
בית אשל הייתה אחד משלושת המצפים הראשונים
שהוקמו בנגב ב-1943, מיקום המצפה בפאתי באר שבע מדרום-מזרח לעיר, היה לו
לרועץ, במלחמת העצמאות עמד היישוב הקטן במצור שנה תמימה אך המצרים לא הצליחו
לשבור את רוח מגיניו המעטים, לאחר המלחמה עברו חברי בית אשל להתיישבות במושב
היוגב שבעמק יזרעאל,
בית אשל 1944 כשנה לאחר הקמתה. את המים הביאו
בחביות על עגלה רתומה לצמד פרדות
בסוף אוגוסט 1943 נטו חמישה בחורים את
אוהליהם במישור של אדמת א-סיר, הטרקטור הקטן קטרפילר די-2, הובא
מקבוצת כנרת, שנאלצה לקבל את דין התנועה ולוותר עליו למען ההתיישבות החדשה, מכיוון
שלא הייתה אפשרות לייבא באותם ימים, ימי המלחמה, טרקטור חדש. כעבור
שבועות אחדים הצטרפו גם שתי בנות לחבורה הקטנה. היום שבו הגיעו באוטובוס
הערבי שעשה דרכו מעזה לבאר- שבע - היה למאורע מסעיר לתושבי העיר הערבית ובמיוחד
לשבאב (הנוער), שהרבו לעלות לרגל אל הנקודה ולהתגודד ליד הגדר בתקווה שעינם
תשזוף אחת מה"סית" (גברות), שלפי השמועה הגיעו לקומבניה (מושבה).
זו הייתה תחילתה של בית אשל בקיץ 1943, כאחת משלושת המצפים שהיוו את ראשית
ההתיישבות היהודית החדשה בנגב. הגרעין שעלה לבית אשל היה מורכב מחניכי עליית
הנוער שישבו ישיבה ארעית בשומרון שליד נהלל והתארגנו להתיישבות מושבית,
שאליו נוספו בני הארץ.
השומר הרכוב בבית אשל בשנת
1947
בנגב היו באותה תקופה שטחי קרקע
נרחבים שרכשה הקרן הקיימת לישראל. שטחים אלה עובדו באופן זמני בידי אריסים
ערבים, והתעורר הצורך לממש את הבעלות על השטחים הללו. צריך לזכור שהנגב
והאפשרויות הגלומות בו היו "ארץ בלתי נודעת" באותם הימים. הצעדים
הראשונים נעשו בצנעה כמעט מחתרתית. המאמץ הגדול הושקע בחיפוש אחר מים.
הקידוחים שנערכו הכזיבו, מכיוון שבציוד שבו הם נערכו ניתן היה להעמיק רק כמה
עשרות מטרים. לבסוף נמצאו מים בכמות מזערית בריכוז מלחים גבוה בקצה המערבי
של השטחים, סמוך מדי לבאר- שבע הערבית. כעבור זמן לא רב התבלטה בלב
הישימון המצודה הלבנה, שכללה מגדל בן שתי קומות וממולו חמישה חדרים,
ובהם מטבח וחדר אוכל.
אף שהטירה של בית אשל מצויה בפאתי באר-שבע,
באין גואל
היא נותרה בהריסותיה.
היישוב הצעיר הוקף בחומה. חרף
מצוקת המים, נשתלה פיסת דשא וניטעה שדרת עצי דלברגיה מוריקה, שמשכה את
העין למרחוק. היישוב הצעיר נאבק בקשיים רבים. כך, למשל, הובאו המים
בשנים הראשונות לעתים קרובות בנאדות עזים על גבי חמורים. יחד עם זה שרר בבית
אשל בטחון והחברים טיפחו יחסי שכנות מצוינים עם ערביי באר-שבע ועם הבדווים
בסביבה. בשנתיים הראשונות עלו יפה גידולי פלחה ולידם הוקמה רפת חולבות ולול
לביצים ולבשר. גן-ירק קטן סיפק את התצרוכת לבית ומעט למכירה בשוק.
הייתה גם הכנסה מעבודות שסיפקו המוסדות והיו ניסיונות להקים מפעל לחומרי
בנין, פחחייה ובית מלאכה לעיבוד צמר. המטעים שהקיפו את היישוב ניזונו
ממי נגר בוואדיות. בסך הכל הייתה האווירה של חברי בית אשל אופטימית, מה גם
שהוברר כי בניגוד לדעות של כמה מן המומחים ניתן לגדל בנגב את מרבית הגידולים
החקלאיים אם רק יוזרמו לאזור מים מן הצפון, הרוח האופטימית הביאה להקמת משפחות וכך
גם נולדו הילדים הראשונים, אחרי "אלפיים שנה". הצלחת המצפים
הביאה להקמת אחת-עשרה הנקודות במוצאי יום כיפור של שנת תש"ז 1946,
שהעמידה את הנגב במרכז העשייה הציונית.
עם החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר
1947 מצאה בית אשל את עצמה במצור כפול: הנגב היה מנותק מצפון הארץ ובית אשל ביחד
עם נבטים הסמוכה היו מנותקים מיתר חלקי הנגב, כשהקרבה היתרה לבאר-שבע מכבידה מאוד.
הצעת הבריטים לפנות בחסותם את היישוב אפילו לא הועברה למוסדות לדיון. רק
הילדים, אמותיהם והנשים ההרות - פונו בעזרת הצבא הבריטי בסוף 1947. היישוב
נערך למצור בתנאים החדשים. הנשק שהיה בידי המגנים (שמספרם לא עלה מעולם על
חמישים, כולל נשים) היה דל ומיושן וכלל רובים איטלקיים, מכונת ירייה
"שווארצלאוזה" מתוצרת אוסטריה ממלחמת העולם הראשונה, 4 תת
מקלעים, 2 מרגמות 2 אינץ' ו-2 מטולי רימונים, עם כניסת הצבא המצרי
לבאר-שבע ב-6 ו במאי 1948, נערכה הפגזת תותחים כבדה על בית אשל ונעשה ניסיון
הסתערות, אך זה נהדף על-ידי המגינים. בהתקפה הזאת נהרסו כל הבניינים
ועמדות המגן ומפקד הנקודה נהרג. לאחר ההתאוששות מן ההלם הופקו לקחים, שהעיקרי בהם
היה התחפרות ועבודת ביצורים מזורזת. הקשר לבית אשל היה בלילה. בנבטים
הסמוכה הוכשר שדה-תעופה מאולתר. מטוסי "דקוטה" היו מביאים אספקה
שהועברה על הגב ברגל לבית אשל. מבצע "עשר המכות" שיחרר ב-20
באוקטובר 1948 את בית אשל, לאחר מצור בן שנה. עם תום המלחמה הקימו חברי בית
אשל את יישובם מחדש בעמק יזרעאל, לאחר שלא ניתן היה לשקם את הריסות
היישוב, הבית הבודד שנשאר על מכונו בפאתי העיר באר-שבע ולמעשה הוא כיום
בתחומה של בירת הנגב, מוקף כיום בעצים שניטעו עלי ידי הקרן הקיימת לישראל
והוא עדות למאבק עקשני של מעטים בתנאים קשים.
בית אשל
מתוך הספר "באר שבע ואתריה" מאת הוצאות
אריאל, מאי 1991.
בקיץ 1943
הוקמו דרומית לבאר שבע "שלושת המצפים"; גבולות, רביבים ובית אשל,
המסמלים את
ראשית ההתיישבות החלוצית בנגב. מצפה בית
אשל הוקם כ-2 ק"מ
מדרום לבאר
שבע, על אדמות "עמק שרה" - בקעה
מישורית ופורייה, הידועה בערבית
כ"ארד
אל-ציר", "האדמה
הטובה". לאדמה זו היה יתרון נוסף -
מעמדה החוקי כאדמת
מדינה
ן"ג'פטליק"), שהרשויות היו
מעוניינות בפיתוחה.
שלושת
המצפים עוצבו במתכונת אחידה עם חצר קטורה מוקפת חומה ומוגנת היטב,
המותאמת
לתנאי האקלים. גבולות נבנתה מלבני
טין. ברביבים ובבית-אשל נקבעה
תכנית זהה
למבנה, שהוקם מאבנים בלתי מסותתות
ומלבנים. לחצר הרבועה בת
כארבעה דונם
היה שער יחיד, ממערב. לאורך הקיר,
בצד הצפוני, היו מרפאה ומגורי
הרופא, וחמישה חדרים בעלי תקרות מקומרות, ומרפסת שגגונה נשען על קשתות אבן.
את החדרים
ציידו בחרכי ירי, והם שימשו גם כחדר
אוכל, ומאוחר יותר כחדרי ילדים.
בשלושת
החדרים המזרחיים התגוררו שליחי מוסדות הישוב,
ובעיקר אנשי הקרן
הקיימת, שעשו את בית אשל לבסיסם, כאשר ניסו לרכוש קרקעות בנגב. מול החדרים,
בקיר
הדרומי, נבנה בית הביטחון. היה זה מגדל מרובע בן קומתיים, שבו לנו החברים,
ומגגו צפו
על השטח. בחצר היו גם חדר לנוטר, סככה לטרקטור,
מקלחת, רפת ועוד כמה
מבנים. כשנוספו חדרים חדשים, הם הוקמו מחוץ לחצר למגורים ולמשק. בתוך החצר
היה גם
"סליק" סודי לנשק הבלתי חוקי,
נוסף על הנשק ה"חוקי" של הנוטר.
הקשר עם
"הארץ"
נוצר באמצעות מקלט סודי, שהוסתר בבית
הביטחון ואשר דבר קיומו היה ידוע רק
למעטים.
היחסים בין
אנשי בית אשל לבין ערביי הסביבה היו נוחים למדי,
עד שהחלו להידרדר
בסתיו
1947. לאחר החלטת החלוקה של האו"ם
היו לעוינות גלויה. מצבם של בני בית
אשל נהיה
קשה ביותר; ישוב קטן ומבודד בשכנות לעיר בת כשבעת אלפים ערבים, בקרב
עשרות אלפי
בדווים מוסתים. נקודת התורפה הייתה
התחבורה. הכביש הישיר היחיד
לישוב הקטן
עבר בלב העיר באר שבע הערבית והיה חשוף לפגיעות.
באמצע דצמבר
הציעו
הבריטים לאנשי בית אשל המנותקים להתפנות,
אך המתיישבים סירבו.
באין קשר
יבשתי, נוסה קשר אווירי. באחת מאותן גיחות זכתה בית אשל להיות לאתר
ההמראה של
ההתקפה האווירית הראשונה בתולדות חיל-האוויר העברי. ביום
17.12.1947נחת
ליד הנקודה מטוס "פייפר" ("פרימוס") קטן, שהגיע כדי לפנות פצוע.
כשנכנס הצבא
המצרי לבאר שבע ב-19.5.1948, מנו מגיני
בית אשל רק 45 חברים ו-16
לוחמי
פלמ"ח. הנשק שברשותם היה מועט
ביותר. בבוקר ה-20 במאי עדיין יצאו האנשים
לשדות. לפתע הורעשה הנקודה בתותחי הצבא המצרי. בשעה וחצי נפלו על השטח
המצומצם
כ-200 פגזים וגרמו הרס כבד. מתצפיתם בצריח
המסגד טיווחו המצרים על
בית הביטחון
הבולט, שבו נמצא מכשיר הקשר האלחוטי, אמצעי הקשר היחיד של הישוב.
לאחר ההפגזה
ניסו המצרים לתקוף את הנקודה, אך התפוצצות
מוקדמת של פגז מרגמה
גרמה להם
נפגעים רבים וריפתה את ידיהם. הם החליטו
שלא להקריב חיילים נוספים,
בשעה שניתן
להכניע את הנקודה במצור ובהפגזות. במשך
חמישה חודשים הופגזה בית
'אשל ללא
הפסק. ההפגזות גרמו הרס רב, אך לא היו אבידות בנפש, שכן המגינים היו
מחופרים
היטב.
עם שחרור
באר שבע היו מגיני בית אשל, שלא לקחו חלק
בקרב, עדים לבריחה
ההמונית של
ערביי העיר. ביומן המושב נכתב;
"אנחנו לא היינו כאן מעולם יותר
מחמישים
בחורים, ובכל זאת לא העלינו על דעתנו אף
לרגע אפשרות של בריחה. והללו
נסים. .
." מפקד חטיבת הנגב, נחום שריג
("סרגיי"), העניק למגיני בית
אשל בהוקרה את
הדגל
המצרי, שהתנוסס על תחנת המשטרה. ואולם בית אשל נהרסה לגמרי.
באוגוסט
1949 הקימו מגיני בית אשל את מושב "היוגב" מול תל מגידו בעמק יזרעאל,
ומאז עומדים
שרידי בית אשל בשיממונם. קיימת תכנית לשמר
את המקום ולפתחו כאתר
ביקורים.
בתאריך 11.09.2004 קיבלתי את המייל הבא מגיורא גילעדי הנוגע לצילום השומר
הרכוב מ- 1947 המופיע בעמוד זה:
Dear
Goel,
First, I would like to wish
you a great Shana Tova !
Only
today I was sent this web site of Bet Eshell – Great – The person on the horse
–(Shomer) is my father Mr Shaul Giladi , he left the Eugev in the 50s and
living since in Moshav Magshimim ( near Savyon).
If
you wish to get in touch with him for whatever reasons please call him 03
9322099.
(Today
he visited Moshav Eugev , someone is doing a documentary etc).
Bless
you & yours work.
Giora
Giladi
19.10.2004
|
|
|
הכתבה ותגובות הקוראים בכתובת
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2991945,00.html
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צפיה מיטבית ברזולוציה
600/800
gdrory@012.net.il 
Webmaster: Goal Drory
שימור אתרים- עיצוב וביצוע :
גואל דרורי