|
|
המועצה
לשימור מבנים ואתרי התיישבות ועדת
דרום- בית העלמין הבריטי |
בית
הקברות הצבאי הבריטי
במבואותיה הצפוניים של באר שבע משתרע
בית הקברות הצבאי הבריטי, שבו נטמנו
1,239
חללים של
"חיל המשלוח המצרי", בריטים ובני בריתם, שנפלו במלחמת העולם
הראשונה. הדעה המקובלת היא, שכל
החיילים שנקברו כאן נפלו בקרב על באר שבע, אך
אין זה כך. מרביתם נפלו בקרבות אחרים
בדרום, ששוחרר בעקבות כיבוש העיר. לאחר
המלחמה הוחלט לרכז בבאר שבע, ליד 139
החיילים שכבר היו קבורים שם, את חללי
תשעת בתי הקברות הארעיים בנגב, מאורים
במערב ועד יבנה בצפון, כדי להקים בעיר
בית קברות צבאי מרכזי. היה זה אחד
מבתי הקברות הגדולים בארץ, ונטמנו בו כעשירית
מחללי הצבא הבריטי בארץ. הבריטים בחרו
בבאר שבע למטרה זו, בשל הזיכרונות
המקראיים הקשורים בה, ומשום שהייתה
העיר הראשונה בארץ שנפלה לידיהם .
כמו כל בתי הקברות הצבאיים של חבר
העמים הבריטי, עוצב בית הקברות בהתאם
לקווי אופי מוגדרים שגיבש הוועד
המלכותי לקברי מלחמה, שהוקם בבריטניה בשנת
7191.
עקרון יסוד היה
התייחסות שוויונית לכל הנופלים. לפיכך נקבעו קווים אחידים
לכל קבר ולכל בית קברות צבאי. הוחלט
שהחיילים מכל הדרגות והמקומות ייקברו יחד,
וסמוך ככל האפשר למקום נפילתם, עם
מצבות במתכונת אחידה. בתי הקברות עוצבו
בדמות גינה אנגלית, עם משטחי דשא,
שבילים, פרחים ועצים. אופיו המקודש של שדה
הקבורה הודגש בעזרת צלב אבן גדול,
"צלב הקורבן", שנבנה במקום מרכזי, ואליו חובר
דגם של חרב צלבנית מארד. בבתי הקברות
המרכזיים נבנה גם כעין מזבח עשוי אבן
אחת, "אבן הזיכרון", שעליה
נחקק באנגלית הפסוק מתהילים עב, יז: "יהי שמו לעולם",
שבעיני הנוצרים נודעת לו משמעות דתית
עמוקה .
בסוף 1920 החלו מטפחים את בתי הקברות
בארץ בהתאם להחלטה שנתקבלה בדרג
ממשלתי, בעלי הקרקעות שבהן נקברו
החללים, נתבקשו להעמידן לרשות הוועד הבריטי.
עירית באר שבע תרמה את הקרקע, מעשה
המונצח בכתובת בשלוש הלשונות הרשמיות,
בגדר ליד הפתח: "חלקת השדה,
שעליה הוקם בית הקברות הלזה, ניתנה על-ידי עירית
באר שבע כמתנת עם של בני פלשתינה
)א"י( להיות מקום מנוחת עולמים לחיילי
ההסכמה, אשר נפלו חללים במלחמה,
4191-8191. יהי זכרם לברכה
."
תכניתו של בית הקברות בבאר שבע מבטאת
את שאיפות בוניו להקים מקום מכובד
ומסך שלווה. התכנית מבוססת על סימטרייה.
השדה הוא כמעט ריבוע מושלם בן כ- 8.6
דונם, מחולק לארבעה רבעים באמצעות שני
שבילים ראשיים, המצטלבים במרכזו. כל
רבע מחולק לארבעה רבעי משנה. מול
השער, שהוצב במרכז הקיר הפונה לדרך עזה,
מצויה רחבת תפילה מרוצפת, ומאחוריה
קיר אבן גבוה, שבו מובלט צלב אבן. לפני
הרחבה אבן שיש גדולה, "אבן
המלחמה", המשמשת כעין מזבח בבית התפילה. האיפוק,
הפשטות והרצינות מדגישים את הדרת
הקודש ויראת הכבוד לנופלים. המאמץ המוקדש
מצבת הזכרון
לנופלים מחיל האוויר הבריטי והאוסטרלים
לטיפוח העצים והפרחים בתנאים הקשים של
המדבר מחזק תחושה זו ביתר שאת .
העבודה להקמת השדה נמסרה למשרד
לעבודות ציבוריות ובניין של ההסתדרות
)לימים "סולל
בונה"(, שנסתייע בארגון החיילים המשוחררים. קבלת העבודה סייעה
בפתרון בעיית התעסוקה לעולים והכשרתם
במקצוע הבנייה החיוני. לבניית בית
הקברות נבחרה "חבורת העמק",
קבוצת עבודה שיתופית שנודעה בהצלחתה ובכושר
ארגונה. בראשית אוגוסט 1291, בעת
שתוכנן להתחיל בעבודה, הייתה החבורה עסוקה
עדיין בסלילת כביש עפולה - נצרת. ולכן
נשלחה קבוצה מ"גדוד העבודה" להתחיל
במלאכה, ו"חבורת העמק"
המשיכה לאחר כשבועיים. מחנה העובדים הוקם בשטח
שעליו עומר ביום "בית
יציב". הייתה בו ספריה והביאו גם מורה לעברית, ששימש
כ"תרבותניק". העובדים
הקפידו על עבודה עברית ככל האפשר: גם למחצבה, שהייתה
בבעלות ערבית, הכניסו כמה מהחברים,
כדי שישתלבו בעבודה וילמדו את המקצוע. את
עבודת סיתות האבנים למדו בעזרת סתתים
מקצועיים מירושלים, בעיקר תימנים, ששהו
אתם לזמן מה. גם האבן הירושלמית הקשה,
שהוזמנה במיוחד לריצוף רחבת התפילה,
נחצבה בידי יהודים חברי "גדוד
העבודה". אפילו העצים שניטעו סביב השדה הובאו
ממשתלה יהודית בבאר שבע, וטופחו בעזרת
גנן יהודי. המהנדס שפיקח על העבודה היה
יהודי אף הוא. לאחר שנגמרה בניית
הגדר, נשארה קבוצה קטנה של פועלים כדי להחליף
את צלבי העץ, שסימנו את הקברים,
במצבות שיש שהובאו מאיטליה ולהעמידן על בסיס
של בטון. כן נעשו עבודות נוי, הותוו
השבילים ורוצפו בחצץ, ופני הקרקע יושרו. בסוף
1922
תמה העבודה .
בית הקברות נחנך בטקס חגיגי במרץ 1923
בהשתתפות הנציב העליון סר הרברט
סמואל, פקידים בכירים בממשלה,
דיפלומטים, אנשי צבא ונציגי מוסדות שונים, לרבות
ארגונים יהודיים. הטקס נשא אופי דתי
בעיקרו: הפטריארך הקתולי של ירושלים
והבישוף האנגליקני נשאו תפילות וקידשו
את השדה. המפקד הראשי של כוחות הצבא
הבריטי בארץ נשא דרשה, ולאחריה בירכו
הפטריארך האורתודוכסי והפטריארך הארמני.
תזמורת כלי נשיפה צבאית השמיעה את
מארש האבל של שופן, ומשמר הכבוד ירה
שלושה מטחים לכבוד החללים. לאחר הטקס,
הוצג בא כוח ההסתדרות בפני הנציב
העליון והמזכיר הראשי של ממשלת
ארץ-ישראל, והשניים הביעו בפומבי את הערכתם
לעבודה.
מצבתו של סרן
יהודי שנפל בקרב לכיבוש ב"ש
איכות העבודה עוררה התפעלות כללית
ושימשה מקור גאווה להסתדרות: "הננו לציין
כאן את עבודתנו בבית הקברות בבאר שבע,
שהיא אחת הדוגמאות היפות של עבודת
בנייה באבן, שנעשתה בארץ-ישראל על-ידי
איזה קבלן שהוא". לאחר שיחה עם פקיד
בכיר בממשל המנדט, דווח ש"בטיב
עבודתנו נוכחו ומודים כולם. בעיקר גדולה
התפעלותם מעבודתנו בבאר שבע ובדיר אל
בלח: עבודה שלא נעשתה עוד כמוה בארץ!"
ואולם, למרבה האירוניה, דווקא לאחר
מכן נמסרו פחות ופחות עבודות ליהודים, ולא
תמיד מסיבות כלכליות .
מאז חנוכתו של בית הקברות ועד היום
מטפל בו גנן, המקבל את משכורתו מהוועד
הבריטי. לאחר שהייתה באר שבע לעיר
עברית, נפתרו בה בעיות המים. אפשר היה לטפח
את בית העלמין ולשוות לו מראה של כעין
"גן אנגלי": שבילי החצץ הוחלפו במשטחי
דשא; במקום העצים, שקמלו ברובם עקב
מחסור במים, ניטעו אחרים וקיבלו טיפול
מסור. גידול העיר הביא לכך שבית
הקברות מצוי כיום בעיבורה, מוקף בתים וירק,
כארבעה מתוך חמישה מכל הנקברים בבית
הקברות הצבאי הם ילידי בריטניה. השאר
הם בעיקר מאוסטרליה וניו-זילנד.
כחמישים חיילים נטמנו ללא זיהוי, ועל קבריהם כתוב
פשוט "חייל המלחמה הגדולה, ה'
יודע זהותו". כמעט כל הנקברים הם נוצרים. על
המצבה השניה מימין בשורה הראשונה
מופיע מגן דוד. כאן קבור הסרן היהודי יליד
לונדון בן ה- 72, סימור ואן דן-ברג,
שנפל בקרב גבורה חמישה ימים לפני כיבוש באר
שבע ופתיחת המערכה בדרום. יחידתו
הותקפה בעמרה חיונית בין אפיקים לחצרים,
שהוטל עליה "להחזיק מעמד בכל
מחיר". התורכים הסתערו על הבריטים בכוחות
עדיפים, הצליחו לכבוש את העמדה לאחר
קרב קשה, ורמסו את אחרוני המגינים
בפרסות סוסיהם. בקרב זה נפלו 79
חיילים בריטים, ובהם הסרן היהודי. הוא נטמן
באותה שורה שבה נטמן מפקדו האמיץ,
שקיבל את עיטור הגבורה הגבוה ביותר
בקיסרות הבריטית, "צלב
ויקטוריה". הוריו של ואן דן-ברג היו בנים למשפחה אמידה
ממוצא הולנדי, שהחלה דרכה במסחר
המרגרינה והייתה לבעלת תשלובת תעשייתית
בינלאומית למזונות ושמנים. הם שחיברו
את הכתובת החקוקה על מצבת בנם: "כה
רחוק מהבית, אך כה קרוב
לאוהביו." במרכז הקיר הימני קבועה מצבת שיש לשמונה
טייסים בריטים ואוסטרלים, שנפלו
בקרבות אוויר בשמי באר שבע ב- 1917 , ומקום
קבורתם לא נודע. המטוסים הבריטיים
מנעו ממטוסי האויב לערוך תצפיות ולהטריד את
כוחותיהם. לאחד הטייסים הקימו התורכים
אנדרטה בצורת פירמידה קטומה, כמחווה
אבירית ליכולתו המרשימה. בינואר 8191,
לאחר שבאר שבע כבר הייתה בידי האנגלים,
התגלתה האבן והוסבה למצבת זיכרון לכל
הטייסים הבריטים והאוסטרלים שנפלו
באזור. בראשה נחקק סמל חיל האוויר
המלכותי - ומתחתיה שמות הנופלים ותאריך
הפלתם. לרגליה מצויה הכתובת:
"מצבת זיכרון זו, שהוקמה לאחד מהם בנדיבות לב
אויביהם, נתגלתה ושוקמה בידי ידידיהם.
ינואר 1918 ". כשנבנה בית העלמין, שובצה
האבן בקיר, כדי להנציח את זכר
הטייסים, שלא נודע מקום קבורתם .
צפיה מיטבית ברזולוציה
600/800
gdrory@012.net.il
WebMaster:
Goel Drory
שימור
אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי