|
|
המועצה
לשימור מבנים ואתרי התיישבות ועדת
דרום |
בית המיסיון
בפינת הרחובות האבות וטרומפלדור עומדת
חווילה, ולה גג רעפים אדום, המזדקר מעל
חומת האבן. המקום נמצא על גבעה, החולשת על סביבתה סמוך לבארות שליד הנחל. יש
בכך כדי להסביר מדוע נטה כאן המושל
התורכי הראשון של הנגב את אוהלו בעת הקמת
העיר. מכאן יכול היה לפקח על העוברים ושבים ולשלוט על
הבארות, "באר אברהם"
ובאר קטנה נוספת, למרגלות הגבעה. לפי מסורת בדווית, תרם את האוהל השיח' הראשי
של בדווי העזאזמה, שתמך בנוכחות השלטון התורכי במקום, כדי שישמש לו בעל ברית
במאבקיו נגד יריביו.
הבניין הוקם עם ייסוד העיר, ובחורף 1903 כבר עמד על תילו. הבית מעוצב בדומה
למבני ציבור תורכיים אחרים בבאר שבע;
בנייה סימטרית בעלת שלוש קשתות בכניסה,
כרכובי חלונות אירופיים וגג רעפים. הבית הוקף בחומה מראשית בנייתו. מכאן ששימש
כבית מגורים פרטי למשפחה
מוסלמית. עיצובו בסגנון זה היה חידוש
בעיר, שבה בתי
המגורים נבנו בדרך כלל כסדרה של חדרים
סביב חצך קטורה פנימית. נראה שהבית היה
שייך לאדם חשוב. ככל הידוע,
גר בו קצין תורכי, אולי מפקד
המשטרה.
בשנת 1911 שכר את הבית ארגון מיסיון
אמריקאי, Christian and Missionary
Alliance,
וכעבור כשלוש שנים קנה אותן. שמה של באר שבע כעיר מקראית קדומה היה מוכר לכל
נוצרי. לכן חשוב היה לכנסיות הנוצריות, ובעיקר הפרוטסטנטיות, להיות מיוצגות בה.
הרכישה לא הייתה קלה, הממשלה המקומית
מיאנה לאשר אותה, לא רק בגלל התנגדות
המוסלמים, אלא גם משום שלא רצתה שמקום כה חשוב יעבור
לרשות זרים. אך
האמריקאים עמדו בתוקף על דעתם, ונראה שאף הפעילו לחץ דיפלומטי, והקניה
התבצעה כחוק.
השליחה הראשונה הייתה רווקה ממדינת
ניו-יורק, ששימשה כמטיפה ומורה, ובעיקר
כאחות רחמנייה. אחת הדרכים העיקריות והיעילות ביותר להפצת
הנצרות הייתה
באמצעות שרותי בריאות לאוכלוסיה
המקומית. תחנות מיסיון רבות בארץ רוכזו
סביב
בתי חולים; בעזה, בנצרת,
בטבריה, ביפו, בירושלים,
בצפת ועוד. כך הדגישו הנוצרים
את מצוות "אהבת הבריות"
בדתם ורכשו את אהדת האוכלוסייה, שסבלה
ממחסור משווע
בשירותים אלה. עקב סופות החול הרבות, לקו רבים מתושבי באר שבע במחלות עיניים,
ובעיקר הייתה נפוצה מחלת הגרענת. העלמות המיסיונריות התמחו בטיפול בעיניים,
ופתחו בבית-המיסיון מרפאה, ששירתה את האוכלוסייה חינם אין כסף, או במחיר סמלי.
במהלך הטיפול השמיעו לחולים גם מקצת
מעקרונות הנצרות. הצלחתן המיסיונרית
הייתה קרוב לוודאי מועטה ביותר, אך נכחותן סייעה לרווחת מעט המשפחות הערביות-
נוצריות בעיר, חיזקה את מעמדן, ואולי אף עודדה נוצרים נוספים להתיישב
בעיר. יש
להניח, שכל חברי הקהילה הנוצרית בעיר
היו מגיעים לתפילת יום ראשון הפרוטסטנטית,
שנערכה באחד מחדרי הבית, הגם שרובם
היו מבני הכת היוונית-אורתודוכסית.
בתקופת המנדט נהנה הארגון הפרוטסטנטי
מתמיכת מושלי הנפה, שהיו בני אותה דת
ודיברו באותה לשון. כמה מהם היו מתפללים בקביעות בכנסיה שנבנתה
מאחורי הבית,
בשנת 1921. בכנסיה נבנה גם מגדל-פעמונים קטן, שניתן לראותו מעל לחומה. הבית עצמו
הורחב. ליד הכנסייה נבנו שלושה חדרי כיתות, בהן למדו ילדי הערבים הנוצרים בעיר
(בבאר שבע התגוררו כמאתיים
נוצרים). גם האורן הענק בפינה הצפונית של
החצר ניטע
באותם ימים. כמה זוגות של מיסיונרים התחלפו ברבות
השנים. הגברים הטיפו, לימדו
ודאגו לצאן מרעיתם, והנשים עסקו בסעד, לימדו את הבנות, ואף ליוו את תפילת יום
ראשון ותפילות החגים בנגינה על עוגב
קטן שבפינת הכנסייה. על פעולותיהם דיווח
עיתון
עברי מ-1921; "המיסיון פרש פה את
רשתו, מפיץ ספרות ברבים, מטיפיו מדברים
ומתווכחים עם כל הולך ושב וגם נואמים
בקהל. בבית ספרם לומדים 30 ילדים
מהנוצרים". המיסיון המשיך בפעילותו עד לסוף תקופת המנדט.
לאחר כיבוש באר שבע חזרה לבית המיסיון
אלמנתו של אחד המיסיונרים משנות ה-20,
והמשיכה לגור בו ער שנות ה-70
כאדם פרטי, ואז חזרה לארה"ב. הבית והכנסייה נמצאים
עדיין ברשות הארגון הנוצרי.
צפיה מיטבית ברזולוציה
600/800
gdrory@012.net.il
WebMaster:
Goel Drory
שימור
אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי