המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות ועדת דרום

מתחם תחנת הרכבת התורכית בבאר שבע

מתחם תחנת הרכבת התורכית הוא מהמרכזיים והחשובים שבמתחמי

שימור המורשת ההיסטורית בבאר שבע. המתחם הוכרז, בשנת 1991,

כאתר לאומי.

שני המבנים המרכזיים במתחם נטושים כיום וחל בהם תהליך הרס

מהיר, המחייב פעולות טיפול ושימור מיידיות.

בשנים האחרונות התפתחה מערכת קשרים טובה, בין עיריית באר שבע

לגורמים רשמיים של ממשלת תורכיה. בכוונת העירייה לחזק מערכת

קשרים זו ולהדק את שיתוף הפעולה.

באוקטובר השנה ייחנכו, בסמוך למבנה התחנה, אתר הנצחה ואנדרטה

לחייל התורכי.

הנסיבות שתוארו לעיל וההכרה בחשיבות המתחם, הביאו להחלטה

משותפת, של עיריית באר שבע והמועצה לשימור אתרים, לקדם כתיבת

פרוגרמה למתחם כולו, המוסכמת על כל הגופים השותפים לנושא

והמנחה את הפיתוח העתידי במתחם.

מסילת הרכבת נבנתה, על ידי השלטון התורכי, בשנים 1915- 1917,

כחלק מהיערכות כוללת של השלטון העות'מני, לחיזוק המרחב

הדרומי כנגד סכנת כיבושה מדרום של ארץ-ישראל ע"י הבריטים,

שישבו במצרים.

מבאר-שבע נמשכה המסילה עד ניצנה וקסיימה (קדש ברנע).

התורכים לא השלימו מעולם את בניית המסילה דרך סיני אל עבר תעלת

סואץ. המאבק עם הבריטים (1917), הקדים את השלמת המסילה.

באר-שבע, שהייתה כבר ישוב בנוי ומרכז שלטוני, היוותה צומת ראשי

לרכבת. הקטרים הונעו בקיטור, דבר שחייב בניית נתיב המסילה דרך

מקורות מים מרכזיים ובבאר שבע היו מים זמינים בשפע. כאן ניתן היה

לרכז מחסנים, עצי הסקה, מזון וסחורות וכן - לנצל כוח אדם זמין

ולאפשר לו מגורים ושהייה ארוכה.

עיקרי תכנית המתחם

יצירת מתחם ציבורי איכותי בלב העיר, פתוח לתושבים ומזמין

תיירים, תוך מתן ביטוי לנושאי המורשת ההיסטורית של באר

שבע ושימור האתרים.

הדגשת ייעודו המקורי של המתחם, ע"י שיחזור חלקי והוספת

אלמנטים הקשורים ברכבת התורכית.

הקמת מוזיאון ותערוכה לסיפור המערכה על באר-שבע והנגב

במלחמת העולם הראשונה.

שילוב גורמים מתחומי סביבה, חינוך, אמנות ותרבות.

יצירת עוגן מרכזי על מפת מסלולי התיירות של העיר באר שבע.

רמי חרובי

חבר הועדה לשימור אתרים

באר-שבע והדרום

ועדת שימור באר-שבע והדרום

ועדת משנה לנושא תחנת הרכבת התורכית

פרוגרמה רעיונית

מתחם תחנת הרכבת התורכית

באר-שבע

מוגש ל:

עיריית באר-שבע

המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות

הועדה לשימור אתרי באר-שבע והדרום

עריכה:

רמי חרובי – יו"ר ועדת משנה לנושא תחנת הרכבת התורכית

הדס בלינדר – חברה בועדת המשנה לנושא תחנת הרכבת התורכית

מרץ 2003

א. מבוא

· במסגרת חידוש פעילות הועדה לשימור אתרי באר שבע והדרום, נבחרו מספר נושאים מרכזיים

המחייבים טיפול מיידי, תוך התמקדות באתרי העיר ההיסטורית של באר שבע.

לכל נושא או אתר שנבחר, הוקמה ועדת משנה שתרכז את הטיפול בשימורו.

· מתחם תחנת הרכבת התורכית הנו אתר לאומי מוכרז.

מתחם תחנת הרכבת התורכית נבחר בין האתרים המרכזיים שיש לשמרם והוחלט לקדם את הטיפול בו בסדר עדיפות גבוה.

· ראש העיר, מר יעקב טרנר, ביקש מהועדה לקדם עריכת פרוגרמה עבור האתר במשותף עם העיר.

· ועדת המשנה למתחם תחנת הרכבת התורכית בבאר שבע כוללת את החברים:

יהודית מאיר, יוכבד מרקס, נגה רבא"ד, הדס בלינדר, דני שן, יעקב גולן ושמואל צוקרמן.

רמי חרובי נבחר לשמש יושב ראש ועדת המשנה ולכתיבת הפרוגרמה.

· מסמך פרוגרמה ראשון הוגש לעיר ביולי 2002 ועקרונותיו אושרו ועל-פיהם ערוך מסמך פרוגרמתי

זה שאושר ע"י מליאת הועדה הדרומית לשימור אתרים ומהווה את נייר העמדה הרשמי של

המועצה לשימור מבנים ואתרים.

· מתחם תחנת הרכבת ממוקם סמוך לשדרות טוביהו ולשכונת רמב"ם, אזור מגורים יוקרתי המתפתח

בשנים האחרונות. תוכנית שכונת רמב"ם מתייחסת למתחם תחנת הרכבת כאל שטח ציבורי פתוח.

הוראות התכנון מגדירות את יוזמי התכנית כאחראים לפיתוח את המתחם בהתייחס להיותו

אתר לאומי לשימור.

· בשנים האחרונות ננטשו שני המבנים המרכזיים במתחם, ששימשו בעבר כמרכז לאומנות חזותית

וכמשרד לחברה להגנת הטבע. המתחם כולו סובל כיום מהזנחה והשלכת פסולת בניין והמבנים

זקוקים לטיפול ושימור.

· כחלק ממערך הקשרים החם שהתפתח בין עיריית באר שבע לשגרירות תורכיה, הוקמה במתחם

תחנת הרכבת בחודש אוקטובר 2002, "אנדרטה להנצחת החייל התורכי".

מסמך זה מהווה פרוגרמה רעיונית ומסמך מנחה לאתר, אשר ממנו תיגזרנה

פעולות השימור, השיקום והפיתוח.

ב. רקע

· משהבין השלטון התורכי ששלט בארץ-ישראל, כי האיום למתקפה בריטית מכיוון מצרים הנו

ממשי ואפשרי, החלה הערכות מאסיבית בדרום הארץ, כהכנה לקראת מערכה צבאית.

· צעד ראשון של הערכות זו היה בניית מסילת רכבת דרך הנגב לכיוון מצרים הנחנכת בשנת 1915.

מערך הרכבות נבנה על- מנת לסייע לצבא התורכי, להוביל תחמושת, נשק וציוד. המסילה נקראה

"סעיף מצרים של מסילת חיג'אז". התוואי החל באזור שכם, ממנה נע דרך טול כרם, נחל שורק,

באר שבע ולכוון מצרים.

· התורכים לא השלימו מעולם את משימתם לבניית המסילה דרך כל סיני אל עבר תעלת סואץ.

המאבק עם הבריטים (1917) הקדים את השלמת המסילה, שהגיעה אז עד לא רחוק מאזור

קסיימה שבגבול ישראל ומצרים בסיני.

· מכיוון שהקטרים הונעו בקיטור, היה צורך לתכנן את נתיב המסילה דרך מקורות המים המרכזיים

שבמדבר.

· באר-שבע, שהייתה כבר ישוב בנוי ומרכז שלטוני, תפסה מקום מרכזי וצומת ראשי לרכבת.

כאן היו מים זמינים בשפע וניתן היה לרכז מחסנים, עצי הסקה, מזון וסחורות וכן לנצל

כוח אדם זמין ולאפשר לו מגורים ושהייה ארוכה.

· מסילת הברזל בדרום נבנתה תוך חודשים ספורים ובקצב של יותר מחצי קילומטר ליום עבודה,

כאשר ברקע מתנהלת התקדמות הבריטים ממצרים . כאן נקשרות גם "נקודות יהודיות" –

המפקח הראשי על המבצע היה המהנדס ברוך קטינקא ועל העבודה פיקח יהודי מראש פינה

בשם משה פייקוביץ שלימים יהפוך למנהל הכללי הראשון של רכבת ישראל. בבניית המסילה

והגשר מעל נחל באר שבע השתתפה קבוצת עבודה של פועלים יהודיים, ההיסטוריה מספרת

שאף לא זכו לקבל את שכר עבודתם…

· תחנת הרכבת של באר שבע הייתה אחת מחמש התחנות העיקריות בארץ.

· כיום מתחם תחנת הרכבת כולל שלושה מבני אבן, בית נתיבות, מעון מנהל התחנה ומבנה קטן

נוסף ששימש כמחסן. סמוך לבית הנתיבות נותרו בנויים שרידי הרציפים אך לא נותרו בשטח

שרידים מהמסילה.

ג. מצב סטטוטורי

מתחם תחנת הרכבת התורכית הוכרז בשנת 1991 כ"אתר לאומי", בצו החתום על ידי על ידי שר הפנים.

תחנת הרכבת נכללת ברשימת אתרי מלחמת העצמאות (משרד הפנים 1976).

תחנת הרכבת מוגדרת כ"אתר התיישבות" על פי תמ"א 9 - תוכנית מתאר ארצית לאתרי התיישבות – 1971.

בתוכנית שכונת רמב"ם (1996) הוכלל מתחם האתר הלאומי המוכרז והמבנים לשימור.

המבנים מיועדים לשימוש כמוסד ציבורי ותרבותי.

ד. חזון

יצירת מתחם תרבותי ואיכותי חי ופעיל בלב העיר, פתוח לציבור ומזמין תיירים,

בו יוצגו תכנים הנקשרים למורשת ההיסטורית של באר- שבע.

שימור קפדני על ייחודם הארכיטקטוני של המבנים ושל המתחם כולו,

תוך מתן דגש על ייעודו ותפקודו של המתחם כתחנת רכבת.

ה. מטרות

· שימור וטיפוח אתר המהווה נדבך מרכזי במורשת העיר באר שבע.

· יצירת מתחם איכות לרווחת תושבי השכונה, העיר והאזור.

· יצירת עוגן נוסף בהיצע התיירותי של באר שבע: נקודה מרכזית במסלול התיירותי של העיר ההיסטורית.

· הצגת נושאים היסטוריים הקשורים לתקופת הקמת באר שבע כעיר עותמנית ייחודית במרחב והיערכותה ערב מלחמת העולם הראשונה.

· מתן דגש לסיפור הרכבת (התורכית והבריטית) בבאר-שבע.

· יצירת מוקד תרבותי פעיל במרכז העיר.

· שיקום המתחם תוך שילוב פעילויות בתחום אומנות, תרבות, חינוך וסביבה.

· יצירת חיבור לפרויקט פארק נחל באר שבע ולגשר מסילת הברזל התורכית.

ו. ייעוד מבנים

1. כללי

במתחם כיום שני מבנים מרכזיים ומבנה משני קטן.

ההנחיות הסטטוטוריות אינן מתירות תוספת מבנים במתחם מעבר לקיים.

המתחם ומבניו תוכננו על ידי מייסנר פחה שהיה "אדריכל" הרכבת התורכית בכל ארץ ישראל, סגנון

הבניה מושפע מאד מהאדריכלות האירופית ודומה להפליא לעשרות מבנים שהוקמו לאורך מסילת

הרכבת החיג'אזית מתורכיה, דרך סוריה וירדן ועד לערב ולכל ארץ ישראל, בואכה סיני.

כל המבנים שבמתחם התחנה בבאר-שבע בנויים מאבן החזקה יותר ממרבית מבני העיר העותמנית –

אבן זו, מתוצרת "צקלג", עמידה יותר ושורדת בתנאי המדבר הקשים וזו גם הסיבה למצב השתמרותם

הטוב יחסית של המבנים.

בצמידות למתחם ישנו מגרש נוסף - מגרש 107 (995 מ"ר), שייעודו הקמת מוסד עירוני תרבותי.

קרבתו הגדולה והשפעתו המיידית של שטח זה על המתחם כולו היא גדולה ומחייבת תכנון אחד

שישמור על אופי וצביון המתחם כולו תוך מתן דגש למניעת מצב שבו הבינוי החדש "יאפיל" על

המבנים ההיסטוריים.

עם זאת, וכפוף לעובדה שבמתחם הרכבת לא ניתן להוסיף בינוי כלשהו, ישנו במגרש פוטנציאל

לבינוי נוסף, לצרכים משלימים שלא ניתן יהיה לכלול במסגרת המבנים ההיסטוריים וזאת תחת

שמירת הייעוד למוסד עירוני-תרבותי וכאמור תוך שמירה קפדנית על "שפה" אדריכלית

ותפעולית אחת.

2. מבנה מנהל התחנה

תיאור כללי

מבנה דו-קומתי ששימש את מנהל תחנת הרכבת התורכית ועם הכיבוש הבריטי, הפך לבית מגורים

לפקידי השלטון. עם הקמת באר-שבע העברית שימש המקום במשך שנים ארוכות את צה"ל ובשלושת

העשורים האחרונים כמבנה משרדים של "החברה להגנת הטבע".

2.1. שמירת חזיתות

המבנה הוא בן שתי קומות ובאופן כללי חזיתו והיקפו שמורים.

עם זאת, "הוצמדו" למבנה תוספות שונות עם השנים, הן בצורת תוספות בניה והן במערכות תשתית

חיצוניות ש"הונחו" על הבניין - תוספות אלה פוגעות מהותית בשמירת צביונו ואופיו של הבניין ויש

לפרקן ולהורידן בשלב שימור ושיקום המבנה.

2.2. תוספות בניה

בחצר המבנה ניבנו תוספות בינוי בבניה קלה ולא אחידה, שיש בהן פגיעה מהותית בשמירת אופי המתחם.

לתוספות בינוי אלה אין מקום בשחזור ושיקום המתחם, והן גם נוגדות את הוראות התכנית.

2.3. גידור ותיחום

כיום המבנה "כלוא" בתוך חצר מוקפת גדר וצמחייה - מצב זה "גורע" את המבנה מן המתחם ואינו

מאפשר לקיים את הקשר בין שני המבנים - קשר בסיסי ההופך את האתר ל"מתחם עם שפה" ואשר

אנו ממליצים לחזק.

2.4. צמחייה

צמחיה חדשה שתתוכנן לאתר תעשה בראייה כוללת לכל המתחם, תדגיש את הקשר בין כל מרכיבי

המתחם ובכל מקרה לא "תתמודד" עם המבנים ולא תגרום להסתרתם.

2.5. תכנון פנים

בחלק מהמבנה נשמרה החלוקה הפנימית המקורית - מוצע לשמור על חלוקה זו ולהדגיש פרטי

אדריכלות מקוריים.

2.6. ייעוד מוצע

מוצע כי המבנה יחזור לשמש לייעוד בו היה עד לפינויו, כמבנה משרדים ופעילויות של גופים

העוסקים בשימור, לימוד ופיתוח נושאים הקשורים בסביבה ובמורשת של באר-שבע. בעבר

שימש המבנה את החברה להגנת הטבע ובכלל זה את המועצה לשימור אתרים בדרום – נכון

יהיה להחזיר גופים אלה למבנה וממנו לרכז את פעילות שימור המורשת התרבותית

וההיסטורית של באר-שבע.

בכל מקרה מוצע להקדיש חדר אחד במבנה או קיר לסיפור הבית ומורשתו על בסיס מסמכים

ותעודות מקוריות ואולי גם תמונות וחפצים שאותם יש לאתר.

על תכנון זה להיעשות בהתאמה להוראות תכנית ה"אתר הלאומי", כך שתובטח האפשרות

שהמקום יהיה פתוח ונגיש לקהל.

מוצע לבחון אפשרויות לשילוב מרכז הדרכה והפעלת קהל של החברה להגנת הטבע או גוף דומה.

מוצע לשלב במבנה מרכז חינוכי ללימוד נושאי שימור אתרים.

מוצע להטיל על הגופים שיאכלסו מבנה זה את האחריות לתפעולו של מתחם תחנת הרכבת כולו.

3. מבנה תחנת הרכבת - "בית הנתיבות"

תיאור כללי (מתוך "באר שבע ואתריה" הוצאת אריאל)

בית זה בן שתי הקומות היה המבנה המרכזי שבמתחם כולו ושימש במקור את הנוסעים ואת משרדי

תחנת הרכבת. בקומת הקרקע היו, ממערב למזרח, חדרים למנוחת נהגי הקטרים, חדר המתנה קטן

ואולם המופרד בקשת, אשר בחלקה התחתון נקבע כנראה דלפק עץ למכירת כרטיסים. לצידו

המזרחי של המבנה נוסף מחסן מטענים בעל שלוש דלתות גדולות. בקומה העליונה היו משרדים וכנראה

גם מברקה. קרוב לגג נקבעו טבלאות אבן (שנשתמרו עד היום), הנושאות את הכתובת "ביר אל-סבע"

בערבית. במקורו לא הייתה מעליו מרפסת, אלא גג רעפים, שהמשיך וסכך גם על הרציף. האבנים

הבולטות בחזית נועדו לתמוך בקורת הגג.

עם הכיבוש הבריטי המשיכה התחנה לשמש לייעודה ואף הורחב השימוש בה והיא הפכה לצומת

ממנה יצאו רכבות מערבה לכיוון רפיח, דרומה לכיוון ניצנה וצפונה לכיוון יפו וירושלים. "הקו התורכי"

שימש עד שנת 1919 ואילו הקו לרפיח - עד שנת 1927, שאז פסקה כליל תנועת הרכבות לבאר שבע.

בית הנתיבות של תחנת הרכבת עבר שיפוץ יסודי ומתחילת שנות ה-40 שימש כמעונם הרשמי של מושלי

הנפה הבריטיים.

עם הפינוי הבריטי וכניסת המצרים לעיר הפך בית הנתיבות למפקדה של גדוד "הכוח הקל הראשון".

לאחר כיבוש העיר על ידי צה"ל, שימשו מבני התחנה את צה"ל כמעט 30 שנה.

החל משנת 1975 ועד לסגירתו בשנת 1998, שימש הבניין כסדנת נייר ייחודית וגלריה במסגרת המכללה

לאומנות חזותית וסביב הבניין ניטע גן ייחודי לצמחים מן העולם המשמשים לתעשיית הנייר.

(גן זה לא שרד).

3.1. שמירת חזיתות

המבנה הוא בן שתי קומות ובאופן כללי חזיתו והיקפו שמורים.

עם זאת, "הוצמדו" למבנה עם השנים, מערכות תשתית חיצוניות ש"הונחו" על הבנין - תוספות אלה

פוגעות מהותית בשמירת צביונו ואופיו של הבניין ויש לפרקן ולהורידן בשלב שימור, שיחזור

ושיקום המבנה.

3.2. גידור ותיחום

צידו של המבנה הפונה לשדרות טוביהו חסום בצמחייה – מצב זה אינו מאפשר לקיים את קשר העין

החשוב בין המבנה לציבור רחב הנכנס לבאר שבע ממערב - קשר אשר אנו ממליצים לחזק.

3.3. צמחייה

צמחיה חדשה שתתוכנן לאתר תעשה בראייה כוללת לכל המתחם, תדגיש את הקשר בין כל מרכיבי

המתחם ובכל מקרה לא "תתמודד" עם המבנים ולא תגרום להסתרתם.

3.4. תכנון פנים

בחלק מהמבנה נשמרה החלוקה הפנימית המקורית – על חלוקה זו מוצע לשמור ולהדגיש פרטי

אדריכלות מקוריים.

מבנה בית הנתיבות של באר-שבע תוכנן באופן תואם לעשרות בתי נתיבות בתחנות הרכבת שלאורך

המסילות העותמניות, מה שמאפשר שיחזור מדויק של פריטים ארכיטקטוניים ועיצוביים.

לאורך תוואי המסילה - בתורכיה, (בסוריה, בערב-הסעודית), בירדן וקצת גם בישראל, נשתמרו מספר

תחנות רכבת מהן ניתן להעתיק את הנדרש.

בתורכיה, עימה יש למדינת ישראל ולבאר-שבע קשרי גומלין, יש עד היום לא מעט תחנות שלמות

ופריטים אוטנטיים מהתקופה אשר ניתן יהיה לבחון אפשרות של שילובם במבנה ובמתחם כחלק

מייעודו המוזיאלי ושימור המורשת העותמנית בארץ-ישראל.

3.5 ייעוד מוצע למבנה בית הנתיבות

מוצע לייחד את מבנה בית הנתיבות למוזיאון המציג את תקופת ראשית הקמת

באר- שבע העותמנית בשנת 1900 ועד לפינויה על ידי הבריטים בשנת 1948.

(לא כולל קרבות מלחמת השחרור והקמת באר-שבע העברית).

המוטיב המרכזי למתחם ולמוזיאון ישען על סיפור הרכבת התורכית (והמשך פעילותה בתקופה

הבריטית). מוצע לשחזר את רציפי התחנה, להציב פסים ואדני רכבת, ואף להביא קרון וקטר

(או רק אחד מהם) שיוצבו על הפסים ויוכלו לשמש כחלל נוסף לתצוגה, התכנסות

(או אולי לבית קפה).

מוצע לשחזר ולשלב במבנה וברציפים הסמוכים לו, אלמנטים פיזיים הקשורים לתחנת הרכבת

התורכית מהשנים בהם הייתה פעילה: מסילה, קרונות, קטר, שלטי מתכת, דלפק כרטיסים,

מדי העובדים של פעם וכל דבר שיש בו כדי להעניק את חווית תחנת הרכבת ההיסטורית.

מוצע להדגיש את הקשר למים (קיטור), הן בצורה נקודתית בסמוך למבנה והן ב"חיבור" ע"י

מסלול למבנה מגדל המים הסמוך המהווה חלק חשוב בהבנת הסיפור ואשר גם הוא מוכרז

כ"אתר לאומי" לשימור.

מוצע לייחד את אולם הנוסעים (שישוחזר), לתערוכת קבע ותצוגה בנושא הרכבת התורכית –

נושא זה עשיר בחפצים, תמונות, סיפורים ופריטים שיש בהם עניין רב לציבור והיכולים

לשמש בסיס יציב לאתר כאתר חינוכי ותיירותי ייחודי.

מוצע להקדיש חדר או קיר גדול לאוסף ייחודי של צילומי אוויר של באר-שבע והנגב, אוסף

הנשען על צילומים ייחודיים, רובם צולמו על-ידי טייסות הקרב, של דר' דב גביש מהאוניברסיטה

העברית. דר' גביש מוכן ומעוניין להיות שותף למוזיאון ומוכן להעמיד לשם כך את אוסף

צילומיו הייחודי.

מוצע להציג במוזיאון את אוספיהם של אברהם זכאי ורמי חרובי ובהם מאות פריטים הקשורים

למערכה על באר שבע והנגב במלחמת העולם הראשונה – חלק קטן מאוסף זה כבר הוצג במסגרת

אירועי 85 שנה למערכה זו והתערוכה זכתה להדים נרחבים והתעניינות רבה, הן בציבור הרחב והן

בקרב שגרירים ואנשי ציבור שהיו אורחי הכבוד בתערוכה והביעו נכונות לתמוך ברעיון בהמשך.

כוונת האספנים היא להרחיב את היקף התערוכה ולהציגה כמכלול שלם של תקופה ערה ועשירה

בתולדות באר-שבע כפי שהיא משתקפת בחפצים ופריטים צבאיים ואזרחיים ובליווי מפות

ותמונות ייחודיות.

סיפור מיוחד שמוצע לשלבו במוזיאון הוא סיפורו של הישוב היהודי בבאר-שבע וסיפורם של

יהודים שגויסו על ידי התורכים לנהל ולעבוד בהקמת באר-שבע ומסילת הרכבת. סיפור מיוחד

ונוגע ללב הוא סיפורה של פלוגת עבודה יהודית שחבריה קבורים בקבר אחים בבאר-שבע ואשר

מצאה את מותה בתוך קרון רכבת שעמד בתחנה בבאר-שבע והופצץ ע"י אווירונים בריטיים.

בנוסף, מוצע לשלב באתר את משרד הקשר בין העיר באר-שבע לתורכיה בכלל ולברית הערים

תאומות עם הערים אדנה (משם יצאה הרכבת) ואורפה (עירו של אברהם ע"פ המסורת המוסלמית).

ניצנים ראשונים לקשר זה כבר הונחו וקיימת התלהבות רבה בשני הצדדים לחיזוק הקשר –

דבר שיש בו רבות בכדי לתרום להקמת המוזיאון והמתחם.

ז. הנחיות כלליות למתחם

מוצע לפתח ולשלב את נושא הרכבת כמוטיב מוביל בעיצובו הכללי של האתר.

מוצע לבחון הקמת מתקני משחק ייחודיים במוטיבים הקשורים לרכבת.

מוצע לשלב במתחם בית קפה קטן תוך שימור קפדני על אופיו של המקום.

מוצע לתחום את האתר בצורה ברורה.

כל שילוט יהיה מותאם לאופי המקום.

כל עבודת שיפוץ או שינוי במבנים תשמור על אופי המבנה פנימי וחיצוני.

כל קווי התשתיות במתחם יהיו מוצנעים.

חניית כלי רכב תהיה מחוץ למתחם.

ניהול המתחם יהיה באחריות מערכת ציבורית. יזמים פרטיים שיפעלו באתר יהיו תחת

אחריותה של מערכת זו.

כל עבודות התכנון, השיקום, השחזור והפיתוח באתר ייעשו בהתאם לאמנות שימור והנחיות

בעלי מקצוע מתחום השימור.

את כל עבודות התכנון, השיקום, השחזור והפיתוח תלווה ועדה היגוי מקצועית שיהיו חברים בה

מלבד אנשי ציבור ואנשי באר-שבע, גם אנשי מקצוע.

ח. סיכום

מסמך פרוגרמתי זה מהווה בסיס לתכנון מפורט של המבנים והמתחם וכן כבסיס לתכנון

המוזיאון והתערוכה. הוא אינו בא להחליף תכנון מפורט וכן ליווי והיגוי בתחומי השימור

והתערוכות שיידרשו לשם הקמת אתר איכותי.

הפרק הדן בתחנת הרכבת התורכית

בספר "באר שבע ואתריה" מאת הוצאות אריאל, מאי 1991.

בכניסה לעיר הישנה מצפון, לאורך דרך טוביהו ניצבים שלושה מבני אבן ישנים. המערבי

שבהם משמש כמשרד החברה להגנת הטבע ובית ספר שדה, האמצעי כמחסן, והמזרחי

כבית ספר לאומנות חזותית, בעיקר כסדנת נייר. במקורם היו המבנים שייכים לתחנת

הרכבת. מסילת הברזל הגיעה לעיר ממערב, במקביל לדרך טוביהו, והמשיכה דרומה עד

גבול מצרים. המסילה נסללה בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה, במטרה לסייע

לתורכים בכיבוש מצרים. תכננו שהמסילה תגיע עד לביר גפגפה ואפילו עד

לאיסמעילייה, אך בפועל הגיעה עד לקוציימה בלבד, מסילה זו נקראה רשמית "סעיף

מצרים של מסילת חג'אז". היא החלה להיסלל בראשית 1915 מנקודה בסמוך לשכם, שם

נגמרה "מסילת העמק", והגיעה דרך טול כרם, לוד ונחל שורק דרומה לבאר-שבע

באוקטובר 5191. המטילה בת 165 הקילומטרים הונחה בקצב של יותר מחצי ק"מ

בממוצע ליום, בתכנונו המופתי של מהנדס הרכבות הגרמני היינריך מייסנר פחה

ובעבודת פרך של פועלי כפיה. כמושב מפקדת החזית, תוכננה בבאר שבע התחנה

הראשית, שהיתה אחת מחמש תחנות הרכבת העיקריות בארץ. פרט לבית נתיבות, נבנו

בתחנה מבנים נוספים, שמהם שררו שניים: המבנה הדו-קומתי, המשמש כיום את

החברה להגנת הטבע, שבשעתו שימש כמעונו של מנהל התחנה, ומבנה קטן נוסף, סמוך

לבית הנתיבות, ששימש אולי במחסן. מבנים נוספים, שנהרסו מאוחר יותר, היו חדרי

לינה לפקידים ולעובדי המסילה, מחסנים וסככות למטענים. כן נבנה בית מלאכה שבו

שופצו הקרונות והקטרים וציוד נוסף לשרות הצבא התורכי. המבנים דומים בתכניתם

לאלו שהותקנו עוד בתחילת המאה, בעת בניית מסילת הברזל לחג'אז. ניתן לראות

מבנים דומים גם במקומות אחרים בארץ: בעפולה, בבית-שאן, בנחל שורק ועוד. התכנית

הותקנה, כנראה, בידי מייסנר פחה עצמו, וניכרת בה השפעה אירופית. קשתות החלונות

עשויות לפי הסגנון האירופי, בהבלטת שתי אבני הקצוות והאבן הראשה. לבניינים

הוסיפו גם לוחות קצה בציידי גג הרעפים, קישוט אופייני למרכז אירופה, וארובות עשן

המזדקרות מעל לגג .

(תחנת הרכבת הישנה )כיום סדנת הנייר

מתקני התחנה של באר שבע, שנבנו לפי תכנית זו, מצטיינים באחידות סגנונית.

הבניינים נבנו מאבן מיוחדת מתצורת "צקלג", שהיא קשה ועמידה יותר מהאבן

המקומית הרגילה. בית הנתיבות, הבניין המרכזי בתחנה, שימש את הנוסעים ואת משרדי

תחנת הרכבת. בקומת הקרקע היו, ממערב למזרח, כמה חדרים למנוחת נהגי הקטרים,

אולם המתנה קטן ואולם המופרד בקשת, אשר בחלקה התחתון נקבע כנראה דלפק עץ

למכירת כרטיסים. לצידו המזרחי נוסף מחסן מטענים בעל שלוש דלתות גדולות בקומה

העליונה היו משרדים וכנראה גם מברקה. קרוב לגג נקבעו טבלאות אבן, הנושאות את

הכתובת "ביר אל-סבע" בערבית. בית הנתיבות היה בבנייתו, כשהגיעה המסילה לבאר

שבע, ובצילומים מטקס חנוכת התחנה נראה שהמחסן עוד לא היה גמור, ובנייתו נשלמה

כנראה זמן קצר לאחר מכן. במקורו לא הייתה מעליו מרפסת, אלא גג רעפים, שהמשיך

וסכך גם על הרציף, האבנים הבולטות בחזית נועדו לתמוך בקורות הגג ,

המסילה לבאר שבע נחנכה בטקס חגיגי מרשים ביום 5191.01.03, בהשתתפות אורחים

ונכבדים רבים. רכבת מיוחדת יצאה מדמשק עם מוזמנים ועיתונאים והתחברה בתחנת

נחל שורק לרכבת מירושלים, הרכבת קושטה בדגלי תורכיה, בסרטי משי ובפרחים, ועל

הקטר התנוססה כתובת בתורכית ובגרמנית: "מצריימה"!. ברכבת זו הגיעו ג'מאל פחה

ופמלייתו, חברי המטכ"ל התורכי והקונסולים של גרמניה ואוסטריה, העיתונות העברית

בארץ תיארה את האירוע במלים נלהבות :

קול יריית תותח,,, מברך את בואו של המפקד הראשי נג'מאל פחה,,, בתחנת הרכבת

של באר שבע המקושטת בפרחים ובעשרות דגלים לאומיים, בתוך עם רב מאד,,,

כבוד הווזיר ג'מאל פחה, שר הצי עושה בראשונה פיקודים ומסדר לצבא העומד

לאורך הדרך, ומשם הוא הולך עם כל קרואיו אל שער הכבוד שהוקם לכבודו.,.

מייסנר פחה, המהנדס הראשי ומנהל בניין המסילה, וכל העוזרים על ידו, מקבלים

את האורחים בסבר פנים בתוך מנגינות התזמורת הצבאית,,, בתוך רעם של מחיאות

כפיים, לוקח כבוד ג'מאל פחה את מפתח הכסף המושט לו מאת מייסנר פחה וסוגר

את הבריח האחרון - וככה מתחברים שני הפסים יחדיו, ומכונת הקיטור זזה חופשיה

עד בואה אל תחנת באר שבע,,, אחרי סגירת הבריח, נושא המפקד הראשי הוד

מעלתו ג'מאל פחה מנאם אנאום, שבו מתאר בצבעים בהירים את החשיבות הגדולה,

הצבאית והכלכלית, של מסילת באר שבע,,, מחיאות כפיים ממושכות מלוות את סוף

המנאם, אלפי קולות עונים את הקריאות,,, השיח’ של באר שבע וחאג' חמאד פחה

אל-צופי,,, מתפלל להארכת ימי הסולטאן ולהצלחת נשקם על צבאות עותומניה

הגיבורים ובני בריתם הגרמנים והאוסטרים החרוצים. אז יפנה כבוד ג'מאל פחה אל

מייסנר פחה, ובתוך רעם של מחיאות כפיים שם על חזהו אות כבוד צבאית,,, אחר

כך עוברים הקרואים אל האולם הגדול שאולי בסראיה, המקושט בטוב טעם ודעת

לכבוד היום, ושבו נערך לכבודם משתה גדול בשם המפקד הראשי, שם דיברו הרבה

נואמים ...

קבלת פנים חגיגית לרגל חנוכת הרכבת לבאר-שבע

הרכבת שימשה את התורכים במשך שנתיים, והייתה עורק האספקה היחיד כמעט

לחילותיהם. קרס פת-קרסנשטיין, מפקד החזית הגרמני מעיד, שהצבא היה תלוי בקו

יחיד זה לאספקת כל כדור, כל פגז, כל מנת-קרב וציוד חיוני אחר האנגלים,

שהתקדמו דרך מדבר סיני, הניחו גם הם מסילת-ברזל עד רפיח, ומאפריל 1917 החלו

מניחים משם שלוחה מזרחה עד לעין הבשור. ממש בימים האחרונים לפני התקפתם

המכרעת על באר שבע, האריכו את השלוחה עד מזרחית לאורים ונעזרו בה בדי

להוביל תחמושת וגייסות להתקפה על העיר. לאחר נפילת באר שבע המשיכו

הבריטים את הנחת המסילה עד לביר אבו-רקייק )"מחנה תימן כיום(, שם התחבר

הקו אל המסילה התורכית. קו באר שבע - רפיח נחנך רשמית ב- 8.5.1918 בטקס,

שאליו הגיע ברכבת מהודרת מרפיח המושל הצבאי של הארץ, הקולונל פארקר, יחד

עם שיח'ים בדווים. קבלת הפנים החגיגית נערכה בתחנת הרכבת של באר שבע

בליווי תזמורת צבאית. הקולונל פארקר וכן המופתי של ירושלים נאמו בבית המושל

המקושט, ולאחר מכן נערכו תחרויות ספורט ומרוצי סוסים בהשתתפות הבדווים .

לאחר חנוכת הקו הייתה התחנה בבאר שבע לתקופת מה לצומת רכבות מרכזי

בארץ: ממנה יצאו רכבות מערבה, לרפיח )ומשם למצרים או ליפו' צפונה לירושלים,

ודרומה לניצנה. המסילה מרפיח נסללה ברוחב של 143.5 ס"מ, ואילו רוחב המסילה

התורכית היה 105 ס"מ. כדי שגם קרונות תורכיים יוכלו לנוע בקו זה, הוסיפו

הבריטים בין הפסים פס שלישי. ובך נוצר מצב שהיה יחיד במינו בתולדות הרכבות

בעולם: הרבבות מבאר שבע היו מורכבות לפעמים בעת ובעונה אחת מקרונות

אנגליים ותורכיים גם יחד, וכל קרון נע על מסילה ברוחב שונה! אך ב- 1919- נעקרו

הפסים התורכיים, וכך נותרה באר שבע מחוברת במסילת ברזל רק עם רפיח .

הקו החדש מרפיח היה בשימוש עד יולי 7291. הסתבר שבשימוש אזרחי לא היה הקו

רווחי, ובגלל מיעוט המשתמשים החלה הרכבת מגיעה לעיר רק אחת בשבוע, ביום ך,

הוא יום השוק. לבסוף נסגר הקו, והמסילה פורקה כדי לעשות שימוש חוזר

בחומרים, כמה ממבני התחנה פורקו גם הם, והנותרים, שהיו רכוש ממשלתי, הוסבו

למגורים לפקידים בריטים. בית הנתיבות עבר שיפוץ יסודי, ומתחילת שנות ה- 40

שימש כמעונם הרשמי של מושלי הנפה, אחד מדייריו היותר ציוריים, הזכור היטב

לראשוני המתיישבים היהודים בנגב, היה לורד אנגלי צעיר, הרוזן השני מאוקספורד

ואסקווית,, נבדו של מי שהיה ראש ממשלת אנגליה. הרווק הצנום והתמיר בן ה- 26

היה מתהלך עטור מדי "המשטרה הרכובה" עם כפייה ועביה, מוקסם מאגדת "לורנס

איש ערב" ומחיי הבדווים, לימים זכר הלורד מאוקספורד את התקופה ההיא כשנותיו

המאושרות ביותר. לאחר מנן המשיכו להתגורר בבניין פקידים אחרים של מנהלת

המנדט, עד שפים הבריטים את דרום הארץ באביב 1948 .

כשנכנסו המצרים לעיר, הם הפכו את בית הנתיבות למפקדה של גדוד "הכוח

הקל הראשון", שהיה מורכב ברובו מאנשי "האחים המוסלמים" ומתנדבים לובים

וסודנים, בקרב על העיר הוחלט לתקוף את הבניין מצפון ברכב משוריין. אך לאחר שעלו

ארבע שריוניות על מוקשים, חודשה ההתקפה בכוחות חי"ר מאנשי גח"ל בפיקודו של

המ"פ אברהם אדן )"ברן”(. ואולם משפרצו לבניין בכידונים שלופים, מצאוהו ריק.

המצרים נסוגו ממנו בעוד מועד לבניין המשטרה. לאחר כיבוש העיר שימשו מבני התחנה

את צה"ל כמעט שלושים שנה .

בבית הנתיבות נפתחה ב- 1979 סדנת נייר ע"ש בוב לסלי, רופא יהודי מניו-יורק שהיה גם

מדפיס וטיפוגרף, וכיהן בגילו המופלג )מעל למאה( כמייסד הסדנה ופטרונה. לפני הבניין

נטוע גן, שצמחיו משמשים לתעשיית 14 סוגים של נייר מארצות שונות .

הרכבת מגיעה לתחנה בבאר-שבע, זמן קצר לאחר חנוכתה

חזרה לדף הכניסה

צפיה מיטבית ברזולוציה 600/800

gdrory@012.net.il Webmaster: Goal Drory

שימור אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי