|
|
המועצה
לשימור מבנים ואתרי התיישבות ועדת
דרום |
בניין הסראיה
מתוך הספר "באר שבע ואתריה" מאת הוצאות אריאל, מאי 1991.
בניין הסראיה שימש במקורו כבית
הממשל בנגב, והיה הבניין הציבורי הראשון בעיר,
שממנו משל הקאימקאם התורכי על כל הנפה
)קצ'א( ועל תושביה הבדווים. המושל
התורכי הראשון לנפה החדשה עדיין ניהל
את ענייניה מתוך מאהל. המושל השני,
הקאימקאם מוחמד ג'אראללה, בנה בשנים
1901-1900 את בניין הסראיה )"ארמון"
בתורכית(, במרכז מנהלי קבוע לנגב .
מיקומו של הבניין נבחר בקפידה רבה: הוא
נבנה על ראש גבעה נישאת,
הנראית היטב מכל מקום בעיר. ליד פתחו
עברה אחת משתי הדרכים העיקריות לנגב,
הדרך מעזה, שפנתה לידו בזווית חדה
והמשיכה לסביבות "באר אברהם". העוברים בדרך
זו היו תחת עינו הפקוחה של המושל,
מודעים למציאותו של חוק וממשל בנגב. הקיר
הדרומי של הבניין נמשך לרוחבו של
הרחוב המרכזי בעיר, הוא רח', קק"ל כיום,
והתורכים יכלו לצפות משם היטב על
הנעשה בעיר ובסביבותיה. מן הסראיה הוביל
הרחוב הישר לאזור הצטלבות הדרכים
עזה-חברון, ומשם דרומה למעבר החוצה את נחל
באר שבע
.
הבניין השולט היה סמל לממשל וסדר. היה
זה המבנה היחיד בן קומתיים
בשנותיה הראשונות של העיר באר שבע,
וגג הרעפים האדום שלו בלט למרחוק. סגנון
בנייתו היה אופייני למבני הציבור
התורכיים באותה עת: חזית סימטרית, כניסה ראשית
במרכז, עם אכסדרה חזיתית בעלת שלוש
קשתות. הכניסה הובילה הישר לאולם מרכזי
גרול, הליוואן, אליו נפתחו חדרים משני
צדדיו, בסוף האולם הוביל גרם מדרגות לקומה
השניה, שעוצבה באותה מתכונת. היה זה
סידור אופייני לבניינים מהתקופה
העות'מאנית, שבו האולם המרכזי משמש
להתכנסות, והחדרים הצדדיים לתפקידים
שונים. הבניין היה קרוב בעיצובו
לבניין אירופי, אפשר שהוא תוכנן בידי אדריכל גרמני.
מראהו הנאה של הבניין, שחזותו הייתה
כה יוצאת דופן בסביבתו, עוררה את התפעלות
המבקרים האירופים בתקופה העות'מאנית.
אחד המבקרים מעיד בשנת 4191, ש"בנייני
הממשלה עולים בטוב טעמם על הבניינים
שלה ביפו ."
בניין הסראיה
בצילום 1915-מ בערך
בבניית הסראיה הושקעו מאמצים רבים.
האבן שנלקחה ברובה מחורבות
העיר הביזאנטית, סותתה מחדש ועובדה
בידי בעלי מקצוע שהובאו למקום. קורות העץ
לגג הרעפים הגדול, שכיסה במקורו את כל
הבניין, הרעפים עצמם, אריחי הרצפה,
השמשות ותריסי העץ הצבועים ירוק - כל
אלה הובאו בעזרת גמלים ממרחק רב.
התורכים לא חסכו מאמץ ומשאבים להקים
בניין מרשים, שייצג את תפארת הסולטאן
וכוחו. יחסם של הבדווים לבניין ולמשטר
שהוא סימל היה שונה. הוא משתקף באגדה
בדווית המספרת, שכאשר הניחו התורכים
את אבן-הפינה לבניין, הם ערכו טקס חגיגי,
שאליו נקראו השיח'ים בנגב. כנהוג
בהזדמנות זו, עמדו לזבוח כבשים ולכבד את
המוזמנים. אך האיל, שהוכן לשחיטה על
מפתן הבניין, נמלט ונתפס בידי בדווי אחד,
ממוצא עבדים כושים, והלה שחטו. כשראה
המושל התורכי, שהאיל נשחט בידי כושי,
אמר: "אחסה באללה מפני השטן
הארור! מפתן הבית והיה 'שחור', ומושלו יעשוק את
נתיניו בלא משפט צדק", בבניין
שכנו משרדי הממשל התורכי: לשכת הקאימקאם, ולזמן
מה גם מעונו הפרטי, העירייה, בית
המשפט, המשטרה )השוטרים עצמם גרו בקסרקטין
מאחורי הבניין(, הטאבו וכד'.
ההתכנסויות הרשמיות נערכו בבניין או לידו, לאחר
הכיבוש הבריטי, המשיך הבניין לשמש
בתפקידו, ואף נקבע בו מוסד ייחודי לנגב: בית
משפט שבטי, שבו נשפטו הבדווים לפי
החוקים השבטיים הנהוגים מדורי דורות.
השופטים היו מחשובי השיח'ים בנגב, ולפסק
דינם היה תוקף של חוק רשמי. הקסרקטין
נעשה למטה הראשי של המשטרה הרכובה
בנגב, שסיירה בשטח על גבי סוסים וגמלים
ושמרה על החוק והסדר, שמונה תחנות
המשטרה הפזורות ברחבי הנגב )כורנוב, עסלוג',
אום-רשרש, עמארה ועוד( היו קשורות
בקשר אלחוט עם המרכז בבאר שבע )האלחוטאי,
ואף כמה מהשוטרים, היו יהודים(.
בספטמבר 8391, בשיאם של המאורעות,
השתלטה כנופיה ערבית מהר חברון
על בנייני הממשל בעיר והציתה אותם. גג
הסראיה, שהיה בנוי תמוכות עץ ומקורה
בלוחות עץ, נשרף כליל. בעקבות
המאורעות הקימו הבריטים סדרה של תחנות משטרה
)מצודות טגארט(, שחלשו על צירי
התחבורה המרכזיים בארץ. בבאר שבע תוכנן אחד
המבנים הגדולים ביותר מסוג זה, הכולל
את רוב מוסדות הממשלה: משרדי המושל
והפקידות, המשטרה, הדואר ומגורי
השוטרים. המכלול שילב את בניין הסראיה, את
הקסרקטין התורכי ואת בית-הכלא בתוך
המבנה העשוי בטון, ובו צריחים לאש אוגפת.
על המבנה יצקו הבריטים גג בטון שטוח .
במאי 1948 נכנס הצבא המצרי לבאר שבע
ותפס את הבניין. בקרב על באר שבע )מבצע
"משה" 84/01/12(, כשפרצו
חיילי "חטיבת הנגב" את חגורת הביצורים המצרית באזור
בית הקברות המוסלמי ותחנת הרכבת,
נסוגו המצרים לבניין והמטירו ממנו אש כבדה על
החיילים המתקדמים, שנערכו ללוכדו. האש
עצרה את ההתקפה לזמן מה הודות למיקום
הסראיה במקום החולש על העיר. הקרב
הוכרע בעזרת תותח שהוחש לעיר. שבוי מצרי
נשלח להודיע למפקד שישב בבניין, כי
יופגז ישירות, אם יעמוד בסירובו להיכנע. רק אז
יצאו המצרים עם דגל לבן ממעוזם האחרון
בעיר. הנפת דגל ישראל על התורן הסמוך
לכניסה הראשית, סימלה את נפילת העיר.
סימני הקרב נראים עדיין על קירות הבניין
.
לאחר כיבוש באר שבע שימש הבניין את
מטה פיקוד הדרום. עם כינונה של
באר שבע כעיר עברית סירב הצבא לפנות
את המבנה, והשוטרים פתחו בשביתה על
נישולם מתחנת המשטרה לשעבר. לבסוף
נמסר לשרות המשטרה חלק מהמכלול. החלק
הנותר, הכולל את המבנים התורכיים,
משמש עדיין את הצבא, שהקים לידו מבנים
נוספים לשימושו של פיקוד דרום .
בניין הסראיה
ששולב בתקופת המנדט במשטרת הטגראט (כיום פיקוד דרום(
צפיה מיטבית ברזולוציה
600/800
gdrory@012.net.il
WebMaster:
Goel Drory
שימור
אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי