מהאתרים המיועדים לשימור נהרסים.

אבנר גורן מתמחה בארכיאולוגיה מדברית. ממשרדו בירושלים הוא יכול לגרום לכל אחד להתאהב בבירת הנגב. "לבאר שבע חשיבות עולמית", הוא אומר. זאת, בשל מיקומה על שפת המדבר, אזור המאופיין בסכסוכים מתמידים בין הכלכלה שאופיינית לנוודים להתפתחות החקלאות והמסחר העירוני. שם, אומר גורן, נוצרה הדת המונותאיסטית, "מתוך גדלות המדבר והטוהרה בו לעומת הממד האנושי של הנוף המיוער".

גם מתכננים וארכיאולוגים נוספים מכירים בחשיבותה של העיר וסבורים כי היא מתאימה להיכלל ברשימת אתרי המורשת של אונסק"ו, בזכות האתרים ההיסטוריים שבה. היא תוכננה בדיוק רב על ידי אדריכלים אירופאים במבנה רשת (גריד), רחובותיה יורדים אל הנחל והבתים תוכננו בהתאמה מרבית לאקלים המדברי. כמו כן, באר שבע היא העיר היחידה שבנו העותומנים מחוץ לטורקיה.

ההכרה בחשיבות העיר העתיקה החלה לחלחל בעשור האחרון, ולפני שש שנים הוצגה תוכנית המפרטת מהם האתרים המיועדים לשימור ומציעה 50 פרויקטים לפיתוח העיר והאזור.

תוכנית זו שלובה בשיקום אזור נחל באר שבע, על האתרים ההיסטוריים שבו. אולם נראה כי הדרך ליישום רצופה קשיים: לדברי אריה רחמימוב, אדריכל התוכנית, בשש השנים האחרונות בוצעו כעשרה פרויקטים של שימוש ושיקום, אך בשטח, המצב מאכזב יחסית לתוכניות.

גואל דרורי התאהב בעיר העתיקה בשנות ה-70, בימי פריחתה, ורכש בה בית. כיום הוא מתנדב בוועדה האזורית לשימור אתרים ונאבק על שיקום העיר. לטענתו, אם הצליחו להפוך את ורונה שבאיטליה לעיר האוהבים בעקבות מחזה שכתב שייקספיר באנגליה, אין סיבה שבאר שבע הישראלית לא תעשה זאת סביב באר אברהם.

דרורי מספר, כי למרות רשימת האתרים המיועדים לשיקום, רק לפני שנה נהרס כליל מתחם ברקת, מבנה עתיק ויפה ששימש כבית חולים.

רמי חרובי, לשעבר מנהל מנהלת שיקום ופיתוח נחל באר שבע, מסביר שאת השימור בעיר העתיקה יש לבצע מתוך תפישה כוללת, הרואה את העיר כיחידה אחת. כיום, כל בניין נדון לגופו ושימורו תלוי גם בקבלן המבצע את העבודה בו, ללא תוכנית אב מסודרת שתתאם בין הפרויקטים השונים. כמו כן, רק שלושה רחובות בעיר העתיקה מיועדים לפיתוח - המתבצע באופן אטי, בלי יד מכוונת ברורה או מקור תקציבי, שהיו יכולים לשנות את מצבה של העיר מן היסוד.

שמעון בוקר, ראש מינהלת העיר העתיקה, מבקש לשקם את המסחר באזור - שנפגע עם הקמת הקניונים הגדולים - ולהחזיר את העיר למה שהיתה בילדותו, "כשכולם היו יורדים לעתיקה". בוקר טוען שהשימור מתבצע, כי מי שרוצה לפתח מחויב גם לשמר. אך ייתכן שמלים אלה ריקות מתוכן: אורי בן אור, לשעבר יו"ר הוועדה לשימור אתרים, טוען שכל עוד אין מי שינחה את הבונים בעיר, יסביר באילו חומרים להשתמש וייתן גב כלכלי לשימור, יהיה קשה ליישם את הכוונות הטובות.

לשימור נדרשים 120 מיליון שקל

ראש העיר, יעקב טרנר, אומר כי העירייה עושה מה שביכולתה: מאשרת שיקום ופיתוח של כל מבנה רק תחת אישור מתכנני התוכנית, מעניקה לסוחרים 30% הנחה על הארנונה ומפתחת מה שביכולתה. את הריסת מתחם ברקת הוא מסביר כאירוע חד-פעמי.

לדבריו, בעיות תקציב מונעות התייחסות כוללת לשימור העיר. לפרויקט נדרשים 120 מיליון שקל, ולדבריו בעירייה מנסים לתאם בין חמישה משרדי ממשלה שונים - שאולי יתקצבו אותו. טרנר מציין בגאווה את התוכנית המשותפת לעירייה ולקק"ל לשיקום פארק הנחל כולו, על אתריו ההיסטוריים, שאמורה להתבצע בחמש השנים הקרובות.

אריה בר, מנכ"ל משרד השיכון ותושב העיר, אומר שהעירייה יכולה כבר כעת לנקוט צעדים כמו ביטול הארנונה לבתי קפה, לפאבים ולגלריות אמנות - שהיו מעניקות אופי למקום. תוכנית אחרת לשיקום העיר היא להעביר אליה מעונות סטודנטים, אך נגדה נטען שהעיר אינה זקוקה למי שיראה בה מקום ארעי, אלא למי שיקבע בה את ביתו.

למרות התוכניות, יש האומרים שאין לחפש את הגורמים למצבה של העיר העתיקה בתחום החומרי בלבד. אבנר גורן, ארכיאולוג המתמחה בארכיאולוגיה מדברית, טוען שיש לקבל את ההיסטוריה של העיר של באר שבע ולאהוב אותה כמות שהיא;

דרורי מדגים זאת בסיפור: כשהוקמה העיר העותומנית הוקם בה מסגד, ועל פי המנהג הובא אליו איל לשחיטה. אלא שהאיל הצליח לברוח והקאדי אמר שבשל כך, לעיר לא יהיה מזל. ביום שיישחט האיל, יחזור המזל לעיר.

מיכל גרינברג