המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות

ועדת דרום-  בתים פתוחים

 

 

בית דרורי

 

הבית ברח' סמילנסקי 3 מצוי בפינת הרחובות סמילנסקי וטרומפלדור הוקם בשנת 1914 .

(לא נאספו פרטים על דייריו עד 1948 מלבד העובדה כי מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה

 שוכנו בו לוחמים אוסטרלים מהצבא הבריטי כדי שיגנו על הכניסה לעיר מכוון נחל באר שבע).

 

הוא בנוי מחצר הגובלת ברחובות אלה, חזית המבנה המרכזי פונה צפונה לרחוב סמילנסקי.

המבנה המרכזי מכיל 3 חדרים. כל המבנים הם בגובה של 4 מ' והתקרה בנויה מפסי רכבת

שביניהם נוצק בטון.

 

בחדר האמצעי קיימת קשת ברוחב  4 מ' ובגובה 3.5 מ'.

החדר המזרחי

החדר המרכזי

החדר המערבי

משני צדיו שני חדרים, בכל חדר קיימת דלת כניסה ושני חלונות שבראשם

קשתות ברוחב  1 מ'  ובגובה 0.8 מ' .

החדר המערבי גובל עם שני בתים נוספים, דבר שאילץ את הבונים לפתוח חלון בתקרה

הפונה לשמים.

החדר המזרחי פנה ל"בית החלוצות" וקיימים בו חלונות נוספים הפונים דרומה ומזרחה.

 

בחלקה הצפון מערבי של החצר קיים מבנה נוסף באורך 4 מ' וברוחב 4  מ'.

במבנה זה נמצאה ונחשפה כותרת עמוד ביזנטית ששובצה שם ע"י בוני הבית  שנבנה בשנת 1914

(כ-14 שנים אחרי הקמת המבנה הראשון בעיר)

על גגו הוקם בשנת  1950 מגדל מים הקיים עד היום (היחיד בעיר). 

הסימנים מראים כי בחצר הייתה קיימת באר מים עתיקה.

 

הבית שימש מיד לאחר כיבוש באר שבע באוקטובר 1948 עם סיומו של מבצע יואב,

את עובדי חברת "סולל בונה" שהגיעו אחרי לוחמי חטיבת הנגב, כדי להקים את המעברות

ובשלב מאוחר יותר את בתי התותח שבשכונות א' ו- ג' . 

בצמוד לבית דרורי – ב"בית החלוצות" (כיום "מאפיית הראשונים") שוכנו כל הנשים שהגיעו

לעיר שרק נכבשה ושימשו כאחיות, מורות, עובדות משרדי הממשלה ועוד.

 

הדיירים היהודים הראשונים בבית זה החליטו ל"עצב" אותו מחדש ולמחוק כל אלמנט

תורכי שהיה בו.

כל הקשתות, החלונות שקישרו בין החדרים  וחלק מהדלתות נאטמו בלבנים ובבלוקים.

הקירות כוסו בטיח (כולל האבן הביזנטית) ולא נשאר זכר לאבן הגיר האופיינית

לעיר העתיקה בבאר שבע.

הכותרת הביזאנטית שהתגלתה

בזמן השיפוץ

מגדל המים שהוקם ב- 1949

 

 

עם עזיבת עובדי סולל בונה את הבית, המשיכה לגור בו משפחת מרגוליס (שירדה לארה"ב

וגרה בניו יורק) אחריהם גרו הורי השופטת הדסה בו-עתו שמהם רכשו האחים הרשקוביץ

(קבלני אינסטלציה) את הבית והפכו אותו למחסן לחומרי בנין והציוד שלהם.

 

בשנת 1975 רכשו את הבית אילנה וגואל דרורי ומאז הבית עובר תהליך של שיחזור שימור

ושיקום לצורתו התורכית המקורית. חלקים גדולים של הטיח הוסרו עד לשכבת האבן

(על אחת הקשתות נתגלתה חריטה "מתתיהו אברוצקי- כפר סבא" שכנראה היה בין כובשי העיר),

קשתות נפתחו מחדש, חלונות מקשרים בין החדרים נפרצו, כותרת העמוד הביזנטי נחשפה

וסורגים מקוריים הוחזרו למקומם.

                                                          פרט של קיר אבן ששוחזר

 

לאחר הרכישה בא לבקר בבית דרורי זכריה לירז ושם נולד הרעיון שקיבל את תמיכתו

של בנ"ץ כרמל להפוך את רחוב סמילנסקי לקריית האמנים של באר שבע.

 

לירז רכש בית ליד ביתה של הפסלת חוה מחותן ופתח שם גלריה, אמנים רבים ונוספים

רכשו ושכרו בתים ברחוב ופתחו אותם לקהל. במשך כ-10 שנים שימש הרחוב כאבן שואבת

לכל שוחרי התרבות והאמנות בעיר ובארץ, "מאמצים" מרובים מצד העירייה שעשתה הכול

כדי להכשיל את הרעיון, גרמו לאמנים לעזוב את המקום ולסגירת כל מוסדות התרבות

והאמנות שהיו שם.

 

משפחת דרורי ממשיכה לגור, לשחזר ולשמר את הבית עד היום.

 

 

 

במסגרת שבוע שימור אתרים בבאר שבע שנערך באוקטובר 2002

הוצג בבית דרורי האלבום התורכי.

האלבום התורכי

 

מאלבום זה היו קיימים 2 עותקים.

 

על עותק אחד מספר זאב וילנאי בספרו "באר שבע  עיר אבות ובנים" (הספר יצא לאור

בשנת 1967)בפרק על מוזיאון הנגב (עמ' 58):

 

"... אלבום מעניין שמור באולם התצוגה (של מוזיאון הנגב). בו תמונות באר-שבע התורכית

לפני כשישים שנה: בית השלטון בראשיתו, מראה חגיגות שנערכו בה בידי התורכים 

וילדי הבדואים שהובאו אליה לקבל חינוך אזרחי.

האלבום היה בידי מושלה התורכי של באר שבע. אחרי מותו עבר לרשות בנו שמסר אותו

במתנה לשגרירות הישראלית בתורכיה וממנה הועבר למוזיאון הזה".

 

עם עבודות השיפוץ ועקב אכסון רשלני של מוצגי המוזיאון, אבד לחלוטין העותק המוזכר

בספרו של זאב וילנאי. מה שנשאר והתגלה לאחרונה ע"י נוגה ראב"ד הם שלושה צילומים

ממעמד מסירת האלבום לשגרירות ישראל בתורכיה.

 

עותק שני מצוי בידיו של תושב חברון,  שיך עזאת חסן עלי אלעטאונה נכדו של ראש העיר

הראשון של באר שבע התורכית, שיך עלי סולימן אלעטאונה, מיום הכרזתה כעיר ועד לשנת 1922.

האלבום שמור שם כמזכרת משפחתית.

 

עותק זה אותר והתגלה ע"י מר ששון בר צבי לאחר חקירות רבות ומאומצות באמצע שנות השבעים.

מר בר צבי פנה לשיך עלי כדי לקבל את האלבום לצורך העתקתו ונענה בסירוב.

 

באחת השבתות בשנת 1974 נסעו מר ששון בר צבי וגואל דרורי לביתו של שיך

עזאת חסן עלי אלעטאונה בחברון. שם ערך מר בר צבי ראיון והתיעוד עם שיך עלי

וגואל דרורי צילם בציוד מיוחד את האלבום התורכי שעותקו הוצג בשבוע שימור אתרים. 

 

לדף המפרט את גילגולו של האלבום התורכי

 

 

חזרה לדף הכניסה

 

צפיה מיטבית ברזולוציה 600/800

 

gdrory@012.net.il WebMaster: Goel Drory

שימור אתרים- עיצוב וביצוע : גואל דרורי